ספר החינוך הוא תיאור כל תרי"ג המצוות שמופיעות בתורה לפי ספירתו של המחבר. הספר ממשיך מסורת רחבה של מוני מצוות, ביניהם הספריםספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות גדול, ספר מצוות קטן, וספר חרדים.
שלא כקודמיו, מתאר בעל ספר החינוך גם את טעם המצווה (בלשונו, השורש שלה), דיניה, העונש המוטל על מי שלא מקיים אותה ופרטים נוספים. ישנן שיטות אחדות לברירת ציוויי התורה שמוגדרים כ"מצוות", וספר החינוך בחר כמקור עיקרי את מניין המצוות של הרמב"ם, ובחלק מהמצוות שהרמב"ן משיג עליהן ומציע לא לספור אותן או למנותן באופן אחר, משלב המחבר את דעת הרמב"ן ואת נימוקיו
על פי הקדמתו, הספר נכתב במטרה לחנך את בניו של המחבר לדעת את כל תרי"ג המצוות בצורה מסודרת.
בכל מצווה בספר מופיעים:
מקור המצווה: כיצד היא נלמדת מהפסוק ואופן קיומה באופן כללי.
שורשי המצווה: טעמים לקיום המצווה
פרטי המצווה: דינים נוספים השייכים למצווה.
גבולות חלות המצווה: על מי המצווה חלה ומתי - זכרים או גם נקבות, גדולים או גם קטנים, בתקופת בית המקדש או בכל עת ועוד.
עונשו של מי שעובר על הציווי, על פי עקרונות שמוסברים במצוות אחדות.
המצוות בספר החינוך מסודרות לפי סדר הופעתן בפרשיות התורה. המחבר הפריד בכל פרשה בין מצוות העשה למצוות הלא-תעשה, ולפי זה מספר אותן. בדפוסים מאוחרים יותר סדרו את המצוות בתוך כל פרשה לפי סדרן, מבלי להתחשב בהיותן מצוות עשה או לא-תעשה, וכך נוצר מספור שונה, והוא זה שמקובל עד היום.
מחברו של ספר החינוך בחר להעלים את זהותו, ומתאר את עצמו, בהקדמתו לספר, רק כ"איש יהודי מבית לוי ברצלוני".
בשער של מהדורת הדפוס הראשונה של הספר (דפוס ונציה, רפ"ג) נכתב שמחברו היה "הרב ר' אהרן". המסורת הרווחת מייחסת את הספר לרבי אהרן
הלוי (הרא"ה) מספרד, וכך נכתב ברוב המהדורות של ספר החינוך, אך אין לכך ראיות מכריעות. במחקר מקובל כיום שייחוס זה מוטעה; לדעת פרופ' ישראל תא-שמע, מחבר הספר הוא ר' פנחס הלוי, אחיו של הרא"ה
כריכה קשה
