משמיע ישועה  לדמותו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל 
חנות ספרי קודש זול ספר

מתוך אתר דעת - אנציקלופדיה יהודית 


הרב צבי יהודה הכהן קוק, בנו יחידו של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, נולד בליל הסדר תרנ"א (1891) בעיירה זוימל במחוז קובנא שבליטא, שם שימש אביו ברבנות. מעט אחרי גיל בר מצווה עלה עם משפחתו לארץ ישראל, לשם הוזמן אביו הראי"ה, לכהן כרב של יפו והמושבות. יום עלייתם לארץ, היה "כ"ח אייר", שהוגדר על ידי הרב צבי יהודה בתואר: "היום הגדול". 

גדולתו בתורה התגלתה בגיל מוקדם. בהיותו בן שבע-עשרה, כתב עליו אביו: 

"בני שיחיה, אשר הוא, תודה לד', הוא כמעט האחד עמי, המתרגל לעמוד על דעתי ולהקשיב שיח נשמתי. נפשו ב"ה טהורה היא ועדינה, והוא מבוסם ב"ה בהמון רעיונות טובים ומאירים, שיהיו בעז"ה לברכה לו ולעולם." (אגרות הראי"ה סי' ק"ב).

בשנת תרס"ו (1906) עלה הרב צבי יהודה ללמוד תורה בירושלים בישיבת "תורת חיים" שבעיר העתיקה. לאחר זמן הוא חזר ליפו והמשיך ללמוד תורה מפי אביו. היה שותף בבנייתה של הישיבה החדשה של אביו ביפו. תכליתה של ישיבה זו, שהיוותה במידה רבה דגם לישיבה המרכזית שיקים הראי"ה בירושלים, הייתה לשלב בלימודיה מלבד גמרא והלכה גם לימודי אמונה.

בשנת תרע"ד (1914) הגיע הרב צבי יהודה להלברשטט שבגרמניה, שם לימד צעירים תורה וגמרא. באותה תקופה נשאר אביו בשוויץ בעקבות מלחמת העולם הראשונה. הרב צבי יהודה הצטרף אליו ושם למדו יחד בשקידה עצומה. הרב צבי יהודה תיאר תקופה זאת באומרו: "למדנו את כל התורה פעמיים". 

בשנת תרפ"א (1921), בהיותו כבן שלושים, יצא הרב צבי יהודה לשליחות של תנועת "דגל ירושלים" שהוקמה על ידי אביו. מטרת התנועה הייתה, לצרף את מנהיגי הציבור הדתי אל הדגל הציוני, וכן לחבר את תנועת הציונות אל מקורה בקודש. במהלך שליחותו נפגש עם רבים מגדולי ישראל שבאותה תקופה, מתוך מטרה לשכנעם לתמוך בתנועה של חזרה לציון. 
בתרפ"ב (1922), בהיותו כבן שלושים ואחת, נשא לאשה את חווה הוטנר, בתו של הרב יהודה הוטנר מוורשה ואחרי החתונה חזר לארץ ישראל.

בג' אלול תרצ"ה (1935) נפטר הראי"ה קוק, והרב צבי יהודה החל בהוצאה לאור של כתבי אביו. כחמש עשרה שנים הסתגר הרב צבי יהודה עם הכתבים, העמיק בהם והוציא חלקים נרחבים מהם לאור עולם. היו אלו שנים של בנייה והתעמקות פנימית, שאחר כך הובילו את הפריצה הגדולה החוצה, להאיר את אורו ברבים. בתש"ח (1948), קמה מדינת ישראל, והרב צבי יהודה ראה בה את ראשית התגשמות חזון הנביאים, ואתחלתא דגאולה. 

בתשי"ב - נפטר הרי"מ חרל"פ ששימש כראש ישיבת מרכז הרב, אחר פטירת מרן הראי"ה. הרב צבי נתמנה לראש הישיבה, וכיהן בתפקיד זה כשלושים שנה. במהלך שנים אלו, גידל דור שלם של תלמידים ברוח משנתו של אביו, הראי"ה, שהתחנכו שילוב לימוד התורה והיבנות פנימית מתוך תורת ארץ ישראל, יחד עם מעורבות בחיי המדינה בראייה כי היא יסוד כיסא ה' בעולם וראשית צמיחת גאולתנו.

בתשל"ד (1974) לאחר מלחמת יום הכיפורים, עברה מדינת ישראל והחברה הישראלית משבר. בתקופה זו קמה תנועת גוש אמונים, ששמה לה למטרה ליישב את שטחי יהודה ושומרון. התנועה, אשר הונהגה על ידי תלמידיו של הרצי"ה, שכיוון, הדריך ועודד את תלמידיו, הפכה למוציאה לפועל של תורתו של הראי"ה. בהנהגתו הרוחנית והמעשית חזר הרב צבי יהודה על עקרונות האחיזה בארץ, ובכל פעם שהייתה מתעוררת "יוזמה" מדינית שנועדה לוותר על שטחי ארץ ישראל היה מתריע נגדה בפני המדינאים. 

לאחר מלחמת ששת הימים הדגיש בפני שר הביטחון דאז, משה דיין, כי אפשרות של מסירת שטחים משוחררים לידי הגויים מנוגדת לשאיפתו הנצחית של עם ישראל על ארצו: 

"לפיכך אחת ולתמיד הדברים ברורים ומוחלטים, כי אין כאן שום שטחים ערביים ואדמות ערביות, אלא אדמות ישראל, נחלות אבותינו הנצחיות, אשר אחרים באו ובנו עליהם, שלא ברשותנו ונוכחותנו, ואנחנו מעולם לא עזבנו ולא נתקנו את נחלות אבותינו, תמיד תמיד המשכנו כל קשרי תודעתנו איתן, וכל תוקפה של מחאתנו הנמרצת כלפי ההחזקה האכזרית והמלאכותית שלהם בהן. כן מצווים אנחנו בשחררנו אותן, וכן לא נעווה אותן ולא נינתק מהן."

עם זאת, הדגיש את הצורך לקרב את כל עם ישראל לרעיון הגאולה וההיאחזות באדמת הארץ על ידי חינוך: 

"להתנחל בכל מלוא רוחב ארצנו, ליישב את שוממותיה, היא מצות התורה הברורה והמחייבת את כולנו... עם שקידת ההתנחלות צריך להרבות חינוך והסברה לחשיבותה החיונית. ריבוי החינוך וההסברה לחשיבות הזאת, איננה סתירה וניגוד אלא השלמה ושכלול לה" ,ארץ צבי י"ד).

בשנותיו האחרונות, חלה הרב צבי יהודה, ועבר ניתוחים קשים, אך למרות זאת המשיך במנהיגותו ובהעברת שיעורים והפצת תורתו של אביו הראי"ה להתמודדות עם הקשיים והמורכבות בין עולם התורה ועולם המעשה בתורת ארץ ישראל. 

בי"ד באדר תשמ"ב (1982) נפטר ונטמן בהר הזיתים.