כפי שאתם יכולים לראות, כותרת המשנה של הספר היא שערים חדשים לקבלה וחסידות. "שערים" ברבים ולא ביחיד, משום שמדובר באנתולוגיה של מאמרים קצרים ובינוניים, 33 במספר, במגוון רחב של נושאים. המאמרים מחולקים לחמישה שערים כלליים: א. מהי פנימיות התורה?; ב. תורת הנפש החסידית; ג. גבריות, נשיות וזוגיות; ד. קבלה וחסידות כאן ועכשיו; ה. מעגל השנה באור החסידות. ראשיתם של רוב המאמרים שבספר במדור ה"קבלה וחסידות" שכתבתי לפני מספר שנים בערוץ הניו-אייג' (ז"ל) של אתר nrg-מעריב. נבחרים ממאמרים אלו שוכתבו, הורחבו ושודרגו, עליהם נוספו מאמרים חדשים לגמרי, והתוצאה לפניכם
כל אחד ממאמרי הספר עומד בפני עצמו, אך מכנה משותף העובר בהם כחוט שני הוא חזון חיבור עולמות הקודש והחול: כיצד ניתן להעלות את החיים והמחשבה ה"חילוניים" אל הקדושה, ומהכיוון ההפוך, כיצד ניתן להפיק תורה חדשה מתוך מרחבי החולין. לא אגזים אם אומר שזהו הנושא הקרוב ביותר ללבי, והדבר שמעניין אותי ביותר לעשות.
הרב יצחק גינזבורג
למי שלא יודע, הרב יצחק גינזבורג (67) הוא אחד האנשים המבריקים, המרתקים והמאתגרים ביותר בנוף היהודי היום. קשה לי מאד לתארו בלי להשמע חסיד שוטה, אבל אנסה בכל זאת (ואם אכשל כנראה שאין מה לעשות, רק לזכור שלקירבה ולסובייקטיביות יש מעלות, לא רק חסרונות).
מדובר בבעל תשובה מזה שנים רבות, יליד ארה"ב, אדם עם סימני גאונות מצעירותו שסיים תואר שני במתמטיקה בגיל 21, ואז עזב הכל, עלה לארץ והתמסר ללימודי תורה. לאחר 10 שנים של לימוד אינטנסיבי הוא הגיח פתאום לפני כ-35 שנה והחל להפעים את שומעיו בשיעורים מעמיקים ומיוחדים, אך גם קשים מאד להבנה. אך אף שמעטים מצליחים לעקוב אחרי שיעוריו, רבים באים אליהם בשביל האוירה הכללית, ספוגת סודות התורה, או כדי להאזין לנעימת קולו הלוחש ולצפות בפניו המיוחדות, עטורות הזקן הלבן (שהלבין בן לילה בהיותו בן 44, לאחר שנזרקה עליו אבן בידי ערבי במהלך טיול). חזותו והתנהלותו השלוות והמיוחדות של הרב גינזבורג זיכו אותו בפי החב"דניקים בכינוי "המלאך".
על מנת שתדמיינו מעט, שיעור טיפוסי של הרב גינזבורג יכול להמשך כ-4 עד 8 שעות, וכל שיעור כזה מהווה tour-de-force (סליחה על הלעז, אבל זה הביטוי המתאים ביותר, שפירושו משהו כמו "מפגן ראווה מרשים", רק בלי המטען השלילי של המלה "ראווה") של התבוננות פנימית ברעיון מסוים מהתורה, מהחיים או משניהם. ושיעור כזה מתקיים בממוצע פעם בשבוע! על בסיס השיעורים האלו הספיקו לצאת כבר למעלה מ-100 ספרים בעברית ואנגלית. רק את מעוטם הוא כתב בעצמו (והם דחוסים וקשים ביותר להבנה, עוד יותר מהשיעורים), אך גם כל שאר הספרים שנכתבו בידי תלמידים מבוססים על שיעוריו ונכתבו בליוויו. בספרים חידושים על גבי חידושים בקבלה וחסידות, חלק גדול בזיקה לנושאים מודרניים כגון מדע, פסיכולוגיה, זוגיות ופוליטיקה. הכל מופק בזהירות מתוך מקורות קיימים, מהנגלה והנסתר של התורה גם יחד, אך בה-בעת מלא חידושים גדולים שלא נשמעו מעולם ביהדות.
אך מה שבאמת מייחד את השיעורים והספרים אינו רוחב היריעה או עומק ההבחנה, אלא השילוב הבלתי-רגיל הנעשה בהם בין חשיבה שיטתית ומובנית, כזו שחייבים לשרטט בטבלאות כדי להבין, לבין רוח של שעשוע וחירות הנושבת בין שיטי השיטה, מאווררת ומחייה אותה. השילוב המופלא הזה בין שכל ורגש, בין מדע ושירה – או בלשון החסידות, בין תהו ותיקון – הוא לדעתי הדבר העושה את הגותו למיוחדת וחשובה כל-כך.
דבר נוסף שצריך להבין לגבי הרב גיזבורג הוא שהוא מהפכן של ממש במסורת היהודית, רק שמהפכנותו, כמו כל המהפכות שמותירות חותם בסופו של דבר, מאוזנת ומעוגנת בהרבה מאד שמרנות. הוא אדם חרדי והלכתי, אך שסבור שיש ליצוק אורות חדשים – כלומר תכנים, רגשות וכוונות חדשים – לתוך הכלים הקיימים (שממילא גם משנים בהדרגה את הכלים). שילוב זה מאפיין למעשה את תנועת החסידות כולה מראשיתה (עד שאמר כבר מישהו בחכמה שאלמלא המלה "רפורמיות" היתה תפוסה ומנוצלת לרעה, היה ראוי להשתמש בה לגבי החסידות…), אך הרב גינזבורג מממשו כאן ועכשיו.
הדבר המרכזי ביותר בחזונו הוא שהתורה תהפוך להיות "תורת חיים" של ממש, שתגע בכל אזורי המחשבה, היצירה והחיים, תאיר אותם מחדש באור גבוה ביותר ותעלה אותם. כמובן שהוא לא הראשון שחושב כך: זהו חלום חסידי ישן, שמי שהיטיב לבטאו יותר מכל בדורות האחרונים היה הראי"ה קוק בדברו על "תורת ארץ ישראל" וחזון חיבור הקודש והחול. ובאמת, ניתן לראות את הרב גינזבורג כמי שמנסה להגשים בפועל את חלומו של הרב קוק, רק מתוך שפה והסתכלות הנובעים יותר מחב"ד והחסידות.
למרבה הצער, תדמיתו הציבורית של הרב רחוקה עד מאד מלייצגו. אני באופן אישי עברתי מסע מפרך כדי להתגבר על דימוי זה ולהצליח להכיר את האיש האמיתי שמאחוריו. יום אחד אולי אכתוב עליו; בינתים אציין רק דבר אחד פשוט וחשוב: כדי להכיר אדם באמת יש להכיר את כל צדדיו וכל צדדי הגותו. גם מה שנראה שלילי בהתחלה עשוי להתגלות כחלק ממכלול הרבה יותר רחב, מאוזן ועמוק. דבר זה נכון ביתר שאת בעיני במקרה של אדם שהשקפת עולמו נובעת מתוך מרחבי התורה. איש תורה אמיתי לא ניתן לסיווג בשום משבצת אידיאולוגית או פוליטית, פשוט מפני שהתורה והיהדות הן אנטי-אידיאולוגיות במהותן: כל "-איזם" הוא כאליל בעיני התורה, שכן הוא מקדש ממד אחד של המציאות על חשבון רב-ממדיותה.
אחד הדברים שאני מקווה שיצאו מהספר הזה הוא שאנשים יחשפו לכמה מהפנים הבלתי-מוכרים של הרב גינזבורג. אני לא מצפה שכולם יהפכו להיות חסידים נלהבים שלו בעקבותיו, אך אני כן מקווה שדמותו תשתכלל ותתרכב בעיניהם בזכותו, שיראו שיש כאן אדם מורכב ומאתגר, שיש לכל הפחות לתהות על קנקנו. וכמובן, אני פשוט מקוה שתוכן הספר יעניין ויעשיר אתכם!
