ערוך השולחן - מהדורת עוז והדר -  9 כרכים
מהדורה חדשה ב 9 כר' 

"ערוך השולחן" מאת  הרה"ג יחיאל מיכל  אפשטיין זצ"ל על חלקי השולחן ערוך, במהדורה חדשה ומפוארת, מתוקנת מטעויות, בהגהה מדוייקת, בתוספת פיסוק, בפתיחת ראשי תיבות להקל על רצף העיון, ומראה מקומות מפורטים.
חידוש נוסף במהדורת "עוז והדר" , הוא מדור" פסקי משנה ברורה" בו מצויינים כל אותם המקומות בהם נחלק "ערוך השולחן" עם המשנה ברורה.    
  בסוף הספר מובא קונטרס מיוחד, ובו  הארות והערות משולי גליונו של הגה"ק בעל ה"פני מנחם" האדמו"ר מגור זצ"ל, שהעלה  על ספרו, בתוספת ציונים והערות.

ערך "ערוך השולחן" מתוך וויקפדיה
שם הספר "ערוך השולחן" מבוסס על לשון המקרא בישעיה "עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן צָפֹה הַצָּפִית אָכוֹל שָׁתֹה קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן"‏  ורומז לשם ספר ההלכה "שולחן ערוך". ייעוד הספר "ערוך השולחן" דומה למטרת ספר התשתית של ה"שולחן ערוך" - ה"בית יוסף" - לפסוק ולסדר את ההלכה הנוהגת בזמן הגלות כולה מן המשנה והתלמוד ועד הדיונים של הפוסקים האחרונים. בכך, שם הספר רומז למגמתו להיות "שולחן ערוך" מעודכן.
 
ערוך השולחן יצא לאור ברובו בוורשה/פיוטרקוב בחיי המחבר, בין השנים תרמ"ד-תרס"ח (1884 - 1908), לאחר שהגיע לנבהרדק. הפירוש לחלק חושן משפט נכתב ונדפס ראשון, ולכן הקדמתו של המחבר מופיעה בתחילת חלק זה של החיבור. חלקים של הספר הודפסו לאחר מותו, ומספר חלקים של הספר לא הובאו לדפוס מעולם, וככל הנראה אבדו.
באותה תקופה נכתב גם ספר המשנה ברורה (שלפעמים אף מובא בדבריו של הראשון). ההבדל הגדול בסגנונם של שני החיבורים הוא שהמשנה ברורה נכתב כפירוש רצוף ללשון השולחן ערוך עצמו (אולם רק לחלק אורח חיים), ואילו בערוך השולחן, במקום פירוש צמוד לטקסט, לכל סימן יש מאמר שעומד בפני עצמו. ולפי הדברים שנדפסו בשער הספר:
"בו יבואר כל הדינים וההלכות הכתובים בשולחן ערוך... עם כל הדינים המפוזרים בספרי האחרונים. וכל דין ודין בארתי במקומו בטעמו בעזרת השם יתברך, על פי הצעות וראיות מגדולי הפוסקים. והכל בלשון צח וקל, ובסדר נכון, כאשר תחזינה מישרים הלומד בפנים הספר."
הספר מיוחד בכך שלכל סימן יש הקדמה של המחבר, הכוללות את יסודי הדינים מהגמרא וחלק מהראשונים.
 
שיטת הפסיקה ההלכתית והמנהגים שבספר "ערוך השולחן" משקפים היטב את הנורמות של קהילות ליטא במיוחד, והמתנגדים במזרח אירופה בכלל, בסוף המאה ה-19. לעתים מזכיר המחבר את מנהגי החסידים, אבל רק בתור "יש נוהגים", ולא כעיקר בהלכה או במנהג.
מנהגי פולין (ואף של המתנגדים שם) משתקפים פחות בספר. אבל ההבדל הגדול שבינו לבין ספר הפסק הגדול שנכתב בפולין באותו זמן - המשנה ברורה, אינו בתחום המנהג אלא בשיטת הפסיקה דווקא. המשנה ברורה נטה להחמיר בנושאים רבים על מנת לצאת ידי כל השיטות השונות, ואף כאשר פסיקה כזו נוגדת את המנהג שהיה מקובל במשך דורות. לעומת זאת, בערוך השולחן הנטייה הכללית היא להצדיק את הפסיקה שהייתה מקובלת בקהילות, ולמצוא תמיכה למנהגים המקובלים אצלן.