להרים את הדגל - דגל ישראל והדיבור בעברית במקורות היהדות - ארי שבט

   כתבה על הספר להרים את הדגל באתר ערוץ 7
בספרו החדש 'להרים את הדגל' חושף ארי שבט, מרצה במכללת אורות ישראל, פרטים בלתי מוכרים על ההיסטוריה הדתית של דגל ישראל. 
מחקרו של שבט סביב ההיסטוריה הדתית של דגל ישראל החלה כבר בלימודיו בישיבה התיכונית כאשר נחשף להכרעתו של הרב פיינשטיין שכתב באגרתו כי אסור להכניס דגל לבית הכנסת שכן מדובר בדבר הבל ושטות.
       "רציתי לראות אם יש מישהו שמחזיק בגישה שונה", אומר שבט שיצא למסע אחרי מקורות הלכתיים סביב הדגל והיחס אליו ובמהלך המסע שנמשך מספר שנים גילה בבית הרב קוק שבירושלים מאמר בלתי ידוע של הרב קוק על הדגל והיחס אליו.

במאמרו המתפרס על שבעה עמודים, מאמר שנכתב לקראת טקס העלאת דגל הגדוד העברי ובמשך שמונים שנה נעלם, כותב הרב קוק על חשיבות הדגל והאיסור לבזותו. דברים ברוח זו, מציין שבט, אמר בהמשך גם בנו, הרב צבי יהודה קוק. דברים אלה שנאמרים כהמשך אחד עומדים לכאורה בסתירה לעמדתו של הרב עמיטל זצ"ל שביקש להפריד בין משנתו הלאומית של הרב קוק האב למשנתו של הרב צבי יהודה קוק. הרב עמיטל טען כי הרב קוק האב התייחס לסוגיית כיבוש הארץ רק פעם אחת בכתביו אך מהמאמר שנחשף מתברר כי ערכו של הדגל נובע מהיותו סמל לכיבוש ישראל.

שבט משווה את הדברים להצבתו של דגל ארצות הברית על הירח בידי ניל ארמסטרונג, מעשה שבא לבטא את שליטתה לכאורה של ארה"ב בירח. כך גם דגל ישראל מבטא את שליטת עם ישראל בארצו.

עוד הוא מוסיף ומספר על דבריו של הרב סולובייצ'יק הרואה בדגל סמל לקידוש ה' של חיילי ישראל.

בהמשך הדברים מגלה שבט כי דגל ישראלי הוצב כבר לפני 650 שנה בבית הכנסת של פראג וכל גדולי ישראל שהיו בפראג כדוגמת המהר"ל והנודע ביהודה התפללו בבית הכנסת עם הדגל שניתן לקהילה היהודית מידיו של המלך כאות הוקרה על כך שלחמו לצד אנשיו מול הפלישה ההולנדית. בדגל ההוא אמנם לא היו צבעי כחול לבן ועיצובו לא היה זהה לדגל ישראל כיום, אך היה בו מגן דוד כסמל יהודי.

כשנשאל שבט איך ניתן לעמוד מול דבריו של הרב פיינשטיין הוא מציין כי הציבור הרחב אמנם אינו יכול לעמוד מול עמדתו של הרב פיינשטיין אבל מרגע שהתבררה עמדתו של הרב קוק הרי שהרב קוק יכול בהחלט להוות עמדה הלכתית מנוגדת לזו של הרב פיינשטיין.

עם זאת הוסיף שבט וציין כי במחקרו התברר כי גישתו של הרב פיינשטיין לציונות הלכה והשתנתה לאורך השנים ואט אט הוא התקרב לציונות. הדברים באים לידי ביטוי כאשר לאחר מלחמת ששת הימים קבע כי אין עוד צורך לקרוע קריעה על ערי יהודה. כך גם כאשר השיב לשאלות בנושאי השירות בצה"ל, קבע כי מצווה על אישה המתגוררת בגוש עציון לשאת אקדח ואין בכך לבוש גבר, התיר לומר הלל ביום העצמאות, התיר הנפת דגלי ישראל וארה"ב בטקס סיום בישיבה תיכונית בארצות הברית. עוד מוסיף שבט ומספר על עדותו של אחד מנכדי הרב פיינשטיין שסיפר כי סבו הצטער על התבטאויותיו הקדומות בנושא הדגל.

בהמשך דבריו מספר שבט כי הרב זוננפלד, מייסד העדה החרדית, קיים טקס קבלת פנים לנשיא צ'כוסלובקיה ובטקס זה התנופף דגל ישראל.
      בין פרקי ספרו מתייחס שבט גם לחשיבות השימוש בשפה העברית גם לצורכי חול בניגוד לעמדת האדמו"ר מסאטמר בהתבסס על עמדתו הנחרצת של הרמב"ם הרואה בכך מצווה דאורייתא. כמו כן עוסק הספר גם באופן שבו לטעמו ניתן להסביר את סגולת ישראל גם בתקופתנו הגלובליסטית.

"להרים את הדגל" הוא הספר המקיף הראשון מסוגו שעוסק בחקר מקומו של הדגל במקורות היהדות, והוא בא להשיב על שאלות אלו. הספר מספק מענה עיוני שטרם ניתן למחנות המתנגדים מימין (החרדים ומאוכזבי הציונות) ומשמאל (הפוסט-ציונים), והכל על פי מקורות היהדות.
"להרים את הדגל" בא אף לברר מה מקומו של עם ישראל ומה תפקידו הייחודי דווקא בתקופה של קיפול והורדת דגלים ולאומיות בכל העולם, "לטובת" הגלובליזציה והתפישה האוניברסלית.
הספר כולל גם פולמוס עם תפישה חרדית-אמריקאית, וכן דיון מעמיק בשאלות נוקבות שהתעוררו לאחרונה בעקבות תנועת החזרה בתשובה של יהודים רבים בארה"ב, כגון: האם יש בעיה עקרונית ללמוד תורה מתרגומים? האם מותר ליהודי המתגורר בחו"ל להניף את הדגל המקומי?
"להרים את הדגל" בא להוכיח, בסגנון קריא ומהנה, את התֵזה: כשם שאין ישראליות ללא יהדות, כך אין יהדות ללא ישראליות.
                                                                  הרב ארי שבט