ראש הישיבה - פרקי הוד לדמותו של ראש ישיבת פונוביז’ רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל.
ערוך על פי ראיונות עם מאות תלמידים מפיהם ומפי כתבם
עורך: מנחם חיים רוזובסקי
הספר אזל המלאי ולא ניתן לספקו

ספר עב כרס המספר את דברי ימיו של אחד מגדולי מרביצי התורה בדור האחרון, ראש ישיבת פוניבז', הגאון הרב שמואל רוזובסקי זצ"ל. 
בספר "ראש הישיבה" מתוארים חייו של הרב רוזובסקי מאז ימי ילדותו ונעוריו , בגרונדא  בישיבת "שער התורה" אצל הגאון ר' שמעון שקאפ, בישיבת מיר בפולין, ואח"כ בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, יסוד ישיבות פוניביז' וגרונדא
הספר מתאר את מסירות ואהבה אין קץ לתלמידים ועל אשיותו המרווממת וקצות דרכיו בקודש. 
הספר מלווה בעשרות תמונות וסיפורים על רבינו.

818 עמ’

מאת: שלמה קוק, קו עיתונות דתית
'ר'-שמואל'. די לומר ר'-שמואל, ובעולם הישיבות יודעים למי הכוונה. מרן רבי שמואל רוזובסקי. 'גדול מרבן שמו'.
משפט אחד, שהיה שגור על-פיו של ר' שמואל, מקפל בתוכו את אהבת-התורה העזה שהייתה לו. "הביאני אל בית היין", היה מצטט את הפסוק ב'שיר השירים'. "אדם שאוהב יין, די לו להיות בבית של יין, להריח את היין – וזה יגרום לו להיות שיכור ולהישאר שם. כל אחד צריך להיות 'שיכור' על התורה – וכך יימשך לבית-המדרש - לפחות כמו שיכור הנמשך לבית היין".
יפים הדברים למי שאמרם. רבי שמואל היה שמח עם התורה ומחדיר בתלמידיו את השמחה הזו. וכמים פנים אל פנים. בשיעוריו שלו, שהיו לשם דבר, לא היה מקום לסיכה. סדרת 'שיעורי רבי שמואל', היא רק מעט מן הטעם האמיתי.
אין זה סוד, כי הוא היה 'ראש לראשי הישיבות'. רבים מראשי הישיבות והמנהלים הרוחניים שבדור הם תלמידיו המובהקים.
תלמידו, המשגיח הגה"צ רבי דן סגל, סיפר פעם על ייחודיות שיעוריו של רבו: "הרב'ה רבי שמואל היה אומר: 'כשמדברים בלימוד אפשר לומר גם דברים שמצריכים לכווץ' את הראש, אבל בשיעור צריך לומר רק דברים חלקים'.
ועוד סיפר: "ר' שמואל יכול היה לחזור לתלמידים עשר פעמים על 'מהלך' – וזה היה כמו בפעם הראשונה. הוא היה בכל הריכוז כמו בפעם הראשונה. היה טופח עם האצבעות על הפה, הכול כמו בפעם הראשונה".
על דרך הכנת השיעור, העיד: "דקות אחדות לפני השיעור, כשכבר הכל היה מוכן אצלו, ראינו אותו מתהלך הלוך ושוב וחושב איך לסגנן את הדברים שיהיו מובנים לתלמידים. את מה להקדים ומה לאחר. והשקיע בזה יגיעה רבה".
אבל הדבר החשוב ביותר אצלו היה האמת. "פעם, בשיעור, ר' שמואל יישב קושיא של ה'קצות' בסתירת פסקי הש"ך. אחר-כך אמר: 'אמנם פסקי הש"ך מיושבים בזה, אבל מהלשון לא משמע כן', וחזר בו מדבריו בלא לחשוש לכבודו".
רבי נחמן טוקר אמר לנו: "פעם, בימי לימודי בפוניבז', שמעתי מרבי דן סגל הגדרה 'מיירעדיק'. הוא אמר לי: 'המתיקות בשיעורים של ר' שמואל, מחזקת אותי לא פחות מהשמוע'ס של ר' חצק'ל'..."

"למדתי גפ"ת – וכל-כך נהניתי"
ר' שמואל נודע בעולם התורה בשיעוריו העמוקים ובסברותיו המופלאות. אך הנאתו לא התמעטה כאשר למד גפ"ת.
רבי משה-דוד ליפקוביץ' שמע פעם את רבי שמואל לוחש למרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך בפנים מוארות: "אתמול בלילה ישבתי ולמדתי גמרא, רש"י ותוספות – וכל-כך נהניתי".
השיבו מרן הרב שך: "אני נהנה ללמוד אפילו גמרא ורש"י בלי התוספות"...
ואכן, בהספדו על רבי שמואל, זעק מרן ראש-הישיבה: "כבר דיברתי עם הנפטר כמה פעמים על העניין הזה שלומדים חמישה-עשר דפים ב'זמן'. כל אחד משלה עצמו היום בלימוד 'בקיאות'. אבל האמת היא כי לא יודעים לא 'בקיאות' ולא 'עיון'. וה'לומדות' אינה 'לומדות'. לא לחינם פוקדים שמברים באחדים מבני הישיבות. חייבים ללמוד כדרך שלמדו בדור שעבר, כי בלא זה נישאר 'עמי-ארצות'".

"יידיש בפוניבז', עברית בגרודנא"
סיפר לנו התלמיד הרב זלמן פרידמן: "ר' שמואל היה מוסר את ה'שיעור-כללי' בפוניבז' ביידיש, ובהמשך היה מוסר את אותו השיעור בגרודנא בעברית. זכיתי להיות חלק מקבוצה של עשרות תלמידים, היינו נוסעים אחריו במוניות כדי לשמוע את השיעור באשדוד, למרות שכבר שמענו אותו פעם אחת. כל פעם הייתה לדברים מתיקות מחודשת".

"איני יכול להוריד את הפראק"
רבי בן-ציון במברגר סיפר: "אחד מבוגרי הישיבה ירד מהדך הנכונה ואף הפסיק לקיים מצוות. כעבור תקופה מסוימת חזר למוטב. שאל אותו אחד מחברי הישיבה: מה גרם לך לחזור למוטב? והשיבו: הדבר הראשון הוא שיחות המוסר ששמעתי בישיבה, והדבר השני הוא כשנזכרתי שוב ושוב בדמותו של ר' שמואל. אמנם אף פעם לא דיברתי איתו, אבל הדמות עצמה, הופעתו המרשימה, שכל כולו אמרה קידוש שם שמים, זו עמדה לנגד עיניי ובה הכרתי את אמיתות דרך התורה".
המשיך רבי בן-ציון: "רבינו דרש מכל בן תורה הנהגה ישרה, בנויה על אדני מוסר התורה, זהירות גם בלבוש ובסדר החיצוני. מעולם לא נמצא רבב על בגדיו, וכך הוא זכה לקדש שם שמים".
אכן, למרות שמעולם לא למד בסלבודקה, היה סלבודקאי ושיקף בהליכותיו את 'גדלות האדם'. הוא היה נכבד, התנהג כנסיך. הרשים בחיצוניותו, כמו בפנימיותו. וסיפרו עליו, כי בימים שהדרך לישיבה הייתה בחולות וכל התלמידים היו מגיעים לשיעורים עם נעליים מאובקות, היחיד שהיה נקי מכל רבב היה רבי שמואל".
סיפר תלמיד, שהיום מפאר את כותל המזרח של ראשי הישיבות: "פעם הלכתי עם רבי שמואל ברחובות ב"ב, והיה חם מאוד. הוא אמר לי: 'אילו יכולתי להוריד את הפראק, היה רווח לי'. מה הוא רצה להגיד לי בזה? שמתבייש? אלא לימד אותי שמפני שיודע את חשיבותו אינו רשאי לעשות זאת".
כשהמשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה הספידו, קרא עליו את דברי הגמרא: "חבל על האי שופרא דבלי בארעא".

"אוי! דער משגיח!"
"ההתבטלות ויראת-הכבוד שרחש ר' שמואל למשגיח רבי חצק'ל לוינשטיין, הייתה לשם דבר", סיפר תלמיד ידוע. "ר' שמואל היה גומר את ה'שיעור כללי' ותכף היה סדר מוסר. פעם אחת דיברתי איתו בלימוד אחרי השיעור ועברתי איתו במרפסת והמשגיח כבר הגיע לסדר מוסר והסתובב בהיכל הישיבה – שכך הייתה דרכו בתחילת סדר מוסר.
"וכשר' שמואל ראה אותו הוא אמר: 'אוי! דער משגיח!'.
"ילדות הייתה בי, ושאלתי אותו: 'ואם המשגיח נמצא, אז מה?'
"'ר' שמואל נתן צעקה: 'וואס?' מיד הסתובב ורץ את המרפסת כדי שהמשגיח לא יראה אותו".

"ראיתיו מטאטא את בית-המדרש"
תלמידו, רבי יעקב אידלשטיין, רבה של רמת-השרון, העיד: "הייתה תקופה כשלמדנו בבית-המדרש 'הייליגמן', לפני שהוקמה הישיבה, היה עוני גדול בישיבה ולא היה כסף לניקיון. ופעם ראיתי את ר' שמואל מחכה שכל התלמידים יילכו לארוחת צהריים, מוציא מטאטא ומנקה בעצמו את בית המדרש"...

"עוד מילה של תורה"
וסיפר רבי אברהם כהנמן, נשיא ישיבת פוניבז': "כשאבא ז"ל תכנן את הקמת הישיבה תקפוהו לפתע מיחושים בגרונו, והרופא חשש לחייו ואסר עליו לדבר זמן מה עד שיתברר הדבר. ואז, כשאבא היה במצב זה, כתב לי לנסוע לר' שמואל, שהיה אז אברך צעיר ולבקשו שיבוא אליו, וכשבא ר' שמואל אצל אבא, אז נהיה לראש הישיבה, ובזה נוצר היסוד והבסיס למעמדה של ישיבת פוניבז' בעולם היהודי היום".
עוד סיפר: "תמיד כשהייתי אצל ר' שמואל, הייתה לי מחשבה שאולי ה' משאיר אותו לנו אף שסובל ייסורים מרים כדי שנלמד ממנו עוד משהו. עוד הסבר, עוד מילה של תורה. וכמו אצל רבי עקיבא שסרקו בשרו במסרקות של ברזל, וגם בשיא ייסוריו העיד לתלמידיו שכל ימיו היה מצטער ע"ז 'מתי יבוא לידי לקיים 'בכך נפשך'', כך גם ראש הישיבה היה יושב ומלמד בתורתו ובמעשיו עד נשימתו האחרונה".