מתוך אתר מאוהלי צדיקים

רבי משולם זוסיא ליפמן המוכר יותר בכנויו רבי זושא מאניפולי, נולד בשנת ת"צ (1729) לאביו רבי אליעזר לפמן. אביו של רבי זוסיא, ר' אליעזר, ואמו היו בעלי מעשי חסד וצדקה ולהם 7 בנים ובת אחת. שניים משבעת הבנים חשקה נפשם בתורה – ר' אלימלך ואחיו הצעיר ר' זוסיא, אשר כונו "האחים הקדושים". הם למדו יחד ולאחר שמילאו כריסם בתורה, תלמוד ופוסקים, התעמקו בלימוד קבלה, בייחוד בתורת האר"י ובקבלה המעשית שלו. קיבלו עליהם גלות 8 שנים, עסקו בסיגופים ובצומות, חיו חיי צער, סבלו רעב קללות וגידופים מהכפריים והמון העם שלא הכירו בצדיקים העומדים לפניהם ור' זוסיא נהג לומר שייסורים כמוהם כסוכר מתוק שהרי ממרקין עוונותיו של אדם.

ר' משולם זוסיא מאניפולי, שהיה תלמידו של רבי דוב בר, המגיד ממזריטש, וחי בפולין, במאה ה-18, הוא אחת הדמויות הייחודיות והמופלאות בעולם החסידי. יחד עם אחיו, רבי אלימלך מליז'ענסק, 'ערך גלות' בנעוריו. השניים נדדו בעיירות פולין, כדי להשתתף בצער גלות השכינה, וכדי לעורר את היהודים לעשות תשובה.

השמועות על תנועת החסידות הגיעו עד למקום גלותם ור' זוסיא שנימשך אל אותה תנועה לקח עמו גם את אחיו ר' אלימלך. כאשר הגיעו למעזריטש קירבם המגיד ממעזריטש. ר' זוסיל נהיה לאחד מחשובי תלמידיו של המגיד, עזב יחד עם אחיו את דרך הסיגופים והצומות והיה מרבה באמירת פרקי תהילים.

כאשר לא הבין עניין כלשהו בלימודו היה בוכה ואומר "זוסיא אינו יודע את פירוש העניין" עד שהיה נירדם. בעל אותה הלכה או אליהו הנביא היו מתגלים אליו, מגלים לו את פירוש העניין והיה מקיץ משנתו. על-כן כונה בשם "למדן אמיתי" שהיה יודע את הפירוש של כל עניין לאמתו.

תמימותו הייתה לפלא בעיני רבים, ונועם הליכותיו משכו אליו המונים אשר באו להתברך מפיו. חי חיי צנע, הוא וזוגתו היו מתהלכים בבגדים מרופטים והיה מחלק את כל אשר העניקו לו חסידיו לצדקה. פעל רבות עם אחיו רבי אלימלך להפצת תורת החסידות בפולין וסביבותיה. התפרסם בעיקר בתמימותו המופלגת ובאהבתו לכל אדם, וכולם כינוהו בחיבה ובהערצה: "הרבי, רבי זושא".

 

פטירתו
לאחר מחלה ממושכת נפטר רבי זושא בעיר אניפולי, ב-ב' שבט שנת ה'תק"ס, קברו נכרה על יד קברו של רבו המגיד ממעזריטש, על מצבתו נכתב: "עובד ה' מאהבה, ושמח בייסורים, ורבים השיב מעוון".