תנועת המוסר - תולדותיה, אישיה ושיטותיה 5 כר'  / הרב דב כ"ץ.
מהדורה חדשה 


 ספר היסוד על תנועת המוסר. תולדותיהם, מעשיהם, הנהגותיהם ועיקר שיטותיהם של ראשי התנועה ורבניה: ר’ זונדל מסלנט, ר’ ישראל ליפקין מסלנט, הסבא מסלבודקא, ה"חפץ חיים" ודמויות הוד נוספות.
                                                                                                מתוך אתר ישיבה 
סדרת הספרים 'תנועת המוסר' (חמישה כרכים) של הרב דב כ"ץ זצ"ל היתה אהובה עלי במיוחד בימי נעוריי. למדתי בספרים הללו על תולדות חייהם של רבי ישראל סלנטר זצ"ל ותלמידיו, על משנתם המוסרית ועבודת המידות שלהם. בשנים האחרונות שבתי לקרוא בהם, וטעמתי בהם טעם חדש ועמוק.

השבוע, בט' טבת, חל יום השנה לפטירתו של המחבר הרב דב כ"ץ זצ"ל, וזה הזמן הראוי להזכיר דברים ממה שכתבו בניו בהקדמה לספרו: "שאלו את אבא מדוע לא סיפר סיפורי מופתים על רבי ישראל סלנטר, על 'החפץ חיים' ועל גדולים אחרים מרבי המוסר, סיפורים שיש בהם גילויים מיוחדים - על רוח הקודש, או על דברים שלא כדרך הטבע; וישנם כאלה לא מעטים. והוא השיב במתק לשונו, כי מטרתו לא לספר מופתים אלא לתאר אנשי מופת, בעלי מעשים והנהגות למופת. לפיכך, כל סיפור שהיתה בו חריגה מהחיים הטבעיים הושמט במכוון. דברים אלו מוכיחים על המגמה החינוכית, המעשית, של ספרי תנועת המוסר".

מן הסתם זו אחת הסיבות לכך שיש לספרים אלו השפעה חשובה כל כך. כי אכן סיפורים על אנשי מופת, שהתגברו על יצרם וליטשו את מידותיהם, הם הסיפורים המופלאים ביותר והמדרבנים ביותר להתעלות, ובהם תלוי תיקון העולם.
עוד אציין כי שמעתי מההיסטוריון פרופ' שאול שטמפר, שכתב ספר על הישיבות בליטא,  שהוא מאוד מעריך את עבודתו של הרב דב כ"ץ, וכי ספריו טובים ומדויקים, וניכר עליו שלא רק דיבר על מוסר אלא גם חי כאיש מוסר. והוא מיוחד בכך שהקפיד לכתוב אמת, ולא כתב דבר שאינו נכון לפי מיטב ידיעתו.

ואוסיף, כי יש מכותבי תולדות הרבנים שאינם מקפידים על כך, ונטייתם להפריז ולייפות גורמת להם לסטות מן האמת. בסופו של דבר דמויות הרבנים מוצגות באופן עקום ומעוות, עד שלא ניתן ללמוד אורחות חיים ממעשיהם.