דרשות משנות הזעם 2 כר' /  רבי  קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה
עורך: דניאל רייזר


ספרי "דרשות משנות הזעם" מביאים  את דרשותיו של ר' קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, שנדרשו במהלך שנות השואה (ת"ש-תש"ב) בגטו ורשה, על פי כתב ידו אשר שמור במכון היהודי ההיסטורי בוורשה. קובץ הדרשות נמסר ב'שנות הזעם', כלשונו של האדמו"ר, לארכיון המחתרתי 'עונג שבת' בראשותו של ד"ר עמנואל רינגבלום, הוטמן בכד חלב ונמצא לאחר השואה. כתב היד פוענח מחדש ויוצא כאן לאור באופן מדויק בתוספת מבוא, ציוני מקורות, הערות רבות ובהשוואה למהדורות קודמות. האדמו"ר הגיה את דרשותיו מספר פעמים, מחק והוסיף, וצירף הערות בגוף הדרשות ובשולי הגיליון. מהדורה זו עוקבת אחר השינויים הללו ומציגה את שכבותיהם השונות שנכתבו בזמנים שונים במהלך השואה

לקריאת כתבה מעניינת על הספר באתר עולם קטן לחץ כאן

 לקראת יום השואה יוצא ספר חדש "דרשות משנות הזעם" בהוצאת "רשות המחקר" של המכללה האקדמית הרצוג ובשיתוף האיגוד העולמי למדעי היהדות ו"יד ושם".

הספר מביא בצורה מדעית את דרשותיו של רבי קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד, האדמו"ר מפיאסצנה, מצאצאי המגיד מקוז'ניץ ורבי אלימלך מליז'נסק, שנדרשו במהלך שנות השואה (ת"ש–תש"ב) בגטו ורשה.

רבי קלונימוס פעל בפולין בין שתי מלחמות העולם. הוא נודע כהוגה חסידי דגול והתפרסם בזכות חיבוריו החדשניים בתחום החינוך החסידי, בהם "חובת התלמידים". דברי תורתו היו מעין דרשות, המבארות את משנת חסידות והגות חסידית אקטואלית. הוא חיבר מספר ספרים, אשר בשונה מספרי החסידות המקובלים, הם מחוברים כתבנית, פרק אחר פרק, כחיבור הדרכה בדרכי החסידות.

רבי קלונימוס, התמקד במיוחד בחינוך בני הנוער, ובספריו הוא פיתח שיטת חינוך בראי החסידות, בה הוא מנסה להנחיל בין היתר, את עבודת החסידות, המורכבת מחשיבה ורגשות עמוקים, לבני נוער צעירים. במשנתו החסידות הוא שילב בין תורות חסידות קוז'ניץ, חסידות קרלין וחסידות חב"ד.

בתקופת השואה שהה רבי קלונימוס בגטו ורשה יחד עם חסידו ושם עשה מאמצים רבים לשמור על מסגרת החיים הדתיים. לאפשר גישה של נשים למקווה טהרה, לקיים את מסגרת החגים – אפיית מצה בפסח, קיום ברית מילה, ועוד..

את דרשותיו שנדרשו במהלך שנות השואה, העלה האדמו״ר על הכתב וקרא לדרשותיו חידושי תורה משנות הזעם ת"ש, תש"א ותש"ב'. האדמו"ר שיקע בדרשות את מחשבותיו, רעיונותיו ולבטיו, ומסתבר שאף הגיה, מחק ושינה את נוסח הדרשות תוך כדי שנות השואה ועם התוודעותו למוראותיה.

ניכר כי האדמו״ר כתב את דרשותיו לא רק עבור קהילתו ובני דורו, אלא גם עבור הדורות הבאים, שכן הוא מסר את דרשותיו לארכיון המחתרתי ׳עונג שבת׳ בראשותו של ד״ר עמנואל רינגלבלום, אשר נתגלה בחלקו לאחר השואה, וביקש בצוואתו הרוחנית שצורפה לכתביו לפרסמם, ללמוד בהם, לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל. משום כך מהווה חיבור זה לא רק חיבור הגותי־חסידי, אלא גם מסמך בעל חשיבות היסטורית ופסיכולוגית וביטוי לרוחו הגבוהה של האדם על רקע שלטון של חוסר אנושיות.

כתב היד נמצא לאחר השואה מוטמן בכד חלב, הוא פוענח מחדש ויוצא לאור באופן מדויק בתוספת מבוא, ציוני מקורות, הערות רבות ובהשוואה למהדורות קודמות. דרשות אלה יצאו לאור תחילה בשנת תש"ך תחת השם 'אש קודש'.

האדמו"ר הגיה את דרשותיו מספר פעמים, מחק והוסיף, וצירף הערות בגוף הדרשות ובשולי הגיליון. מהדורה זו עוקבת אחר השינויים והערות שהוסיף האדמו"ר על כתביו ומציגה את שכבותיהם השונות שנכתבו בזמנים שונים במהלך השואה.

דניאל רייזר מציין: "בחרנו להשתמש בכותרת: 'דרשות משנות הזעם', הקרובה לכותרתו של האדמו"ר: 'חידושי תורה משנות הזעם', על מנת לשמר את לשונו ואת רוח התקופה בה נאמרו ונכתבו הדרשות."

הספר מסתיים בתחינתו ובברכתו של האדמו״ר מפיאסצנה לכל מי שילמד בספריו: ׳שאני מתחנן לפני כל אחד מישראל שילמוד בספרי, ובטח זכות אבותי הקדושים זצוקלל״ה [זכר צדיקים וקדושים לברכה לחיי העולם הבא] יעמוד לו ולכל ביתו בזה [=בעולם הזה] ובבא [=ובעולם הבא].