חמש דקות ביום - חני ויינרוט

כתבה מתוך אתר הידברות על הספר החדש חמש דקות ביום:

אתמול (רביעי) יצא לאור ספרה השלישי של חני וינרוט. הספר, הנקרא "חמש דקות ביום" הוא השלישי בסדרה, הבא בתור אחרי "לחשב מסלול מחדש" ו"עולם הפוך ראיתי".

"קוראת בדפים שלי מפעם, מילים שתכף יהיו נחלת הכלל ויונחו על המדף בחנויות. לוקחת נשימה ארוכה, מתפללת, שיהיה לטובה, בבקשה שיהיה לטובה", כותבת חני על הספר.

וינרוט, 32, מתמודדת עם סרטן כרוני ב-8 השנים האחרונות, ומנצחת פעם אחר פעם את הסטטיסטיקה. "אני אישה מאוד דיסקרטית ואוהבת פרטיות", אומרת וינרוט. "יש לי ייסורי נפש מהחשיפה. אנשים מחבקים, אבל לפעמים בא לי להגיד, 'עיזבו אותי, אני צריכה את הפרטיות שלי'. הכתיבה, החשיפה, זו הדרך שלי להחזיר לאלוקים. אני לא קדושה, אבל הוא נותן לי הרבה ואני יכולה לתת ולקוות שמישהו יקרא את הספר, יתחזק ואולי ישתנה קצת, יחייך יותר ויתייחס יותר לילדים שלו. זה שווה לי", מסבירה חני את מטרת הספרים.


חני מוסיפה ומתארת את התמודדותה עם המחלה. "במקום לשכב על המיטה כחלשה, אחרי טיפול, למשל, אני אומרת, 'אשכב על כיסא נוח בחוף הים'. אלך לטייל. אני בורחת מהצרות שלי לאחרים".

עוד ממשיכה חני ומציינת כי "נדרש מחקר רציני שבודק מה אנשים עשו לא באספקט התזונה או התעמלות, אלא מאספקט של נשמה ורוח. נורא קשה לבדוק את זה. חברות התרופות נעלבות אם מגלים שההתמקדות גם ברוח ובנפש עוזרת. כשאני אומרת לרופא שלי, 'לפני שבאים לסרטן צריך להבין אותו', הוא צוחק ואומר, 'את עושה לסרטן האנשה. אל תדברי בהיגיון עם מישהו לא הגיוני'.

"רוב הרופאים עובדים יותר מדי לפי נהלים", אומרת חני בצער. "הם מרגישים שבכל דבר הם צריכים לגבות את עצמם, מה שמחביא את האינטואיציה של פעם. הרופא שלי מהדור הישן מסתכל על התמונה המלאה. הוא יאמר למשל, 'חו"ל דוחה טיפול'. הוא לא מסתכל רק על תוצאות הבדיקות. מעניין אותו מצב הרוח שלי".

חני מתייחסת לכך שהיא אם על זמן שאול. "יש לי כל כך הרבה חברות שמתו ולילדים שלהם אין אמא, ככה שמבחינתי הגישה היא 'יש לכם אמא, תהיו בשקט, כל דבר מעבר לזה הוא מתנה'. והם באמת מתייחסים ככה לחיים, ועל כל דבר הם יודעים להגיד תודה. שום דבר אצלם לא מובן מאליו", היא אומרת. "יחד עם זאת, ברור לי שאנחנו על זמן שאול, אז אני דואגת למלא את הרגעים שלנו ביחד. אני מוציאה אותם הרבה מהלימודים לטיולים ולבילויים, בלי לדפוק חשבון. אבל מבחינתי גם חיי היומיום, השגרה, אפילו המריבות – כל אלה הם מתנה".

באשר להתמודדות עם ייסורי הנפש הנלווים למחלה, אומרת חני כי "בהתחלה חשבתי שאולי עשיתי משהו רע, ושאלתי למה זה הגיע לי, אבל מהר מאוד הבנתי שמחלת הסרטן תוקפת בלי רחמים ובלי אבחנה. סרטן השד פוגע באחת מכל תשע נשים, אז למה שאחת מהן לא תהיה אני? מישהו הבטיח לי משהו? באתי לעולם עם פתק שבו כתוב שלא יאונה לי כל רע? כשמצאתי את אהבת חיי, שאלתי למה? כשנולדו שלושה ילדים מדהימים, שאלתי למה? אז למה כשבא סרטן צריך לשאול למה? הרי זה מגיע מאותו מקור, גם הטוב וגם הרע", מסכמת חני את דבריה.