זריעה ובניין בחינוך הרב שלמה וולבה 

הספר זריעה ובניין בחינוך - לקט שיחות הדרכה והרצאות שונות שנאמרו בפני הורים ע"י הרב שלמה וולבה, איש חינוך ומשגיח מפורסם בעולם הישיבות הליטאיות, מגדולי הדור האחרון בנושא חינוך הילדים מינקות ועד בגרות. 'זריעה ובניין בחינוך' הוא אמנם ספר קצר וקטן, אך מבחינת, מעט המחזיק את המרובה.

פתיחת הספר זריעה ובניין בחינוך היא בהתבוננות במשפט הראשון של ספר מסילת ישרים- "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה" ומדייק שישנן שתי בחינות בעבודת ה': יסודות (בניין) ושורשים (זריעה).

משמעות השורשים, היא צמיחה הנובעת מתוך הסביבה והאקלים הטוב ביותר. אך אין האדם אוחז בענפי העץ ומותח אותם כדי שיגדל. העץ הוא הצומח מעצמו, לאחר שניתנו לו התנאים המאפשרים זאת. כך גם אצל האדם. הצמיחה היא מתוך הסביבה והחברה, ההורים, ואף בין האדם לעצמו. אלו נותנים את התנאים המאפשרים צמיחה בריאה מעצמיותו של האדם. זה בא לידי ביטוי, בחום ובאהבה שמקרינים הסביבה, הרגישות לזולת וכו'. זה נכון אף מצד מעשיו של האדם עצמו: לימוד במקום שליבו חפץ, לימוד של דברים שהאדם מתחבר אליהם באופן מיוחד - כל אלו נותנים מרחב לנפש האדם לצמוח. אך על הצמיחה עצמה איננו פועלים, העץ צומח ע"פ דרכו שלו מבלי שאנו נתערב בכך. אנחנו רק מכשירים זאת.

היסודות לעומתם, הם הביטוי לגבולות ולמסגרת שאנו מעצבים ותוחמים בצורה יזומה. את היסודות אנחנו יוצרים ואנחנו מגדירים בעצמנו, בניגוד לצמיחה המתרחשת מעצמה באופן חופשי. אלו דברים בהם האחריות מוטלת על האדם. היסודות, הם החוזק והאיתנות-שעליהם עומד הבניין. היסודות הם בין השאר גם קניין ערכים, עליהם מושתת האדם, וחקיקתם בנפשו. אלו דברים שנדרשת עבודה תמידית בהם.

אם כן, ההבדלה בין הדברים ששייכים ליסודות ובין הדברים ששיכים לשורשים הינה קריטית לחינוך- ישנם דברים שדורשים עבודה ו'דחיפה' מתמדת, וישנם דברים שההיפך הוא הנכון- דחיפה חינוכית רק תזיק להם, שם צריך להכשיר את התנאים הסובבים בלבד.

זריעה ובניין בחינוך שופע בדוגמאות וסיפורים הממחישים את סוגיות החינוך בהם יש לתת לילדים מרחב לצמוח לאחר שזרעו ההורים את הזרעים בצורה הנכונה, ואת המקומות בהם יש צורך בטיפול תמידי וחיזוק היסודות לבניין האישיות.

אם נותנים לילד לצמוח ולגדול מבלי לבנות אותו – יוצא פרא אדם. אם בונים את הילד מבלי להתייחס אל כוח הצמיחה
שבו – עושים ממנו רובוט. הצירוף של שני הדברים יחד, של כוח הצמיחה ומעשה הבניין, זהו החינוך. צריכים לבנות ילד
בהתייחסות אל צמיחתו.
אם רוצים שהילד יצמח ליהודי הלומד תורה ומקיים מצוות, צריכים לזרוע בו את הזרע של תורה. הוא אשר אמרו חז"ל:
קטן היודע לדבר, אביו מלמדו תורה וקריאת שמע. תורה מה היא? אמר רב המנונא: "תורה ציוה לנו משה" (סוכה מ"ב.).
דברים אלו הם הם הדברים שבהם יהיה שורש דיבורו. זוהי הזריעה. הילד שומע לראשונה בחייו שיש לנו תורה, והיה לנו נביא גדול, משה רבנו עליו השלום, והוא ציווה לנו לקבל אותה עם מצוותיה. כמובן, לאחר שהתבואה נזרעה, והיא מתחילה לצמוח, היא זקוקה לגשם. כך גם ילד, אחרי זריעה ראשונה זו, הוא זקוק ל"גשם" המרווה ומצמיח אותו. אצל הילד זוהי האווירה החמה של הבית והיחס החם אליו מצד אביו ואמו, ויחד עם זה – הדוגמה החיה של ההורים, בקיום מצוות בשמחה ואמירת ברכות בכוונה.
על הבניין שבחינוך אנו מוצאים באבות ה, כא: בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לגמרא.
כאן לימדונו חז"ל שיש מדרגות בתהליך בניין האדם לתלמיד חכם, והחינוך למדרגות אלו צריך להיות מותאם
להתפתחות הטבעית של הילד. זהו כלל גדול בחינוך. אסור לדרוש מהילד דברים שמצד גילו והתפתחותו עדיין אינו
מסוגל להבינם ולקיימם, הוא ימאס בהם ויתחמק מהם עד כמה שיכול, וזה גורם נזק רב להתפתחות הרוחנית שלו.
ילד הוא יצור חי. הוא גדל, וכמו שהוא גדל בגופו, כך הוא גדל בנפשו, ברוחניותו. גידול של ילד צריך טיפוח, כמו גידול של עץ או של תבואה. דגש מיוחד צריך לשים כאשר מדובר בתהליך של זריעה. אם רוצים שיצמח משהו מסוים – צריך לדייק ולזרוע בדיוק את הדבר שאותו רוצים, ואחר כך הזרע יצמח מעצמו בתהליך הטבעי.
מצד שני, יש בניין. צריכים לבנות אדם. אי אפשר לסמוך על הצמיחה העצמית לבדה.
אם אני בונה ילד ומקנה לו מעלות, ואיני מתייחס לכוח הצמיחה שלו – אזי כוח הצמיחה הולך ומתנוון, והילד נהיה רובוט.
הוא עושה מה שאמרו לו, אבל אין בו חיות פנימית. כשהילד הזה יגדל – גם אז יעשה מה שצריך, אבל יוזמה עצמית לא תהיה לו. מפני שיוזמה עצמית באה מכוח הצמיחה, וכוח הצמיחה כבר מזמן התנוון ונרקב. נשאר "אדם-רובוט".