מדרש הגדול מדרש על חמשה חומשי תורה - 5 כר' / הוצאת מוסד הרב קוק
חיברו רבי דוד ב”ר עמרם העדני, על פי כתבי יד עם חילופי נוסחאות והערות בידי הרב שלמה פיש.
'מדרש הגדול' הוא חיבור מדרשי מקיף על כל התורה, המכיל מדרשי הלכה ואגדה. החוקרים סבורים שעורך החיבור הוא הרב דוד בן עמרם עדני מהעיר עדן שבתימן, אשר משערים שחי במחצית הראשונה של המאה ה-14. החיבור נחשב כגולת הכותרת של יצירת יהדות תימן.
החיבור הוא ליקוט של מדרשים המופיעים בתלמודים, בספרי המדרשים הקדומים ובתרגומי התנ"ך. בחיבור מובאים גם פירושים משל הגאונים והראשונים (בעיקר הרמב"ם) וכן משל המחבר עצמו, כשכולם ערוכים ומשולבים עם מדרשי חז"ל כמקשה אחת. חלק מהחיבורים שמהם נלקטו המדרשים הם חיבורים שאבדו בינתיים או ששרדו בצורה מקוטעת כגון: מכילתא, ספרי זוטא, מדרש תנאים, ועוד מדרשים קדומים שאין להם זכר בספרות המדרשים הנפוצה. ייחודו של מדרש הגדול הוא בכך שאין הוא ליקוט גרידא, אלא במקומות רבים בנה המחבר סוגיות שלמות המורכבות ממובאות ומציטוטים ממקומות שונים.
המדרש כתוב בלשון עברית בלבד והיא צחה מאוד, זאת בניגוד למקובל בתקופתו בתימן ובמזרח לשלב את השפה הערבית. אין בו מדעים ופילוסופיה, גם זאת בניגוד למקובל. לפני כל פרשה, מופיעות פתיחות פיוטיות מתחרזות, המושפעות מן הפיוט הארץ ישראלי הקדום.
מדרש הגדול זכה לתפוצה רחבה בתימן ועשרות ואולי מאות כתבי יד של המדרש נמצאים כיום. ידועים שלושה פירושים שנתחברו בתימן על המדרש: ספר "המרגלית" שנתחבר בשנת 1580 והוא עוסק בפרשנות מילולית למדרש, ספר "סגולת ישראל" לרב ישראל הכהן מהמאה ה-17, פירושו מעמיק והוא מפרש את המדרש בכמה רבדים הכוללים קבלה ופילוסופיה, והפירוש השלישי הוא הגהות והערות של הרב יחיא בשירי בשולי מדרש הגדול שהעתיק, גם הוא מהמאה ה-17. (ויקיפדיה).
