כריכה קשה. 207 עמ'



הרב פיירמן מדגיש כי אחד הדברים העיקריים שהוא מביא בספרו, זה שיש להבין את הילדים שנכנסים לשבת כשהם עייפים מכל השבוע, בפרט שלא ישנו בצהריים ביום שישי, ורעבים מאוד, כי מהרגע שחזרו הביתה רק גירשו אותם מהמטבח. "בקיץ התחושות של הרעב והעייפות ניכרות עוד יותר", הוא מדגיש, "ואז מגיעים לשולחן השבת ורואים איך שהסבלנות של הילדים פוקעת, הם מתווכחים על כל דבר קטן, האבא שעייף מכל השבוע רוצה רק לסיים את הסעודה, ואמא שגם לה נמאס כי היא הכינה כל כך הרבה, וכעת מקלקלים לה הכל, רוצה רק לגמור את הסעודה ולישון. סיפר לי פעם מלמד בגן ילדים על כך שעשה לילדים 'קבלת שבת' וביקש מילד לבוא ולקדש על היין. הילד הרים את הגביע והכריז: 'אוי, איזה שבוע קשה עבר עליי... יום השישי...'"

ומה אפשר לעשות כדי למנוע את המצב הזה?

"יש הרבה טיפים. אבל הטיפ החשוב ביותר הוא פשוט לדאוג לכך שהילדים ינוחו ביום שישי וגם יאכלו. אפשר לשכנע אותם בכך שמי שטורח ונח בערב שבת, מקבל טעימה מהאוכל של שבת. אגב, כדאי גם להסתייע בילדים בניקיונות הבית ובהכנות קלות לשבת, הכל לפי הרמה והיכולת. זה גורם להם להרגיש שותפים בהכנות".

לגבי שולחן השבת עצמו, הרב פיירמן ממליץ בחום להכין מבעוד מועד סיפור לשבת. "זה הכי נחמד בעולם, ילדים כל כך אוהבים לשמוע סיפורים, וזו גם דרך מצוינת להעביר מסרים. אבל חשוב לזכור להיערך לכך בהתאם, כי סיפור לא שולפים מהשרוול, אלא יש להתכונן ולתכנן".

בשולחן השבת מבקש הרב פיירמן לא להזניח את הבנות. "יש משפחות שלעתים יש בהן תחושה שהבנים יושבים ואומרים דברי תורה, ואילו הבנות נמצאות אי שם מאחורה. וזה לא צריך להיות ככה, כי גם לבנות יש זכות להיות חלק משולחן שבת".

לדבריו, רוב המשפחות יכולות ליהנות מאוד גם מהזמנת אורחים. "לעיתים יש משפחות שנמנעות מלהזמין אורחים, כי הן חוששות מכך שזה ידרוש מהן יתר על המידה, וזה כל כך לא נכון. רבי נחמן מברסלב אומר: 'מה צריכים בשביל אורח? עוד חתיכת חלה ועוד חתיכת מצה'. תאמינו לי שהאורחים הכי נהנים מכך שלא טורחים למענם במיוחד, לא משתגעים סביבם, אלא באמת שמחים בבואם. דווקא כשהם מרגישים שבני הבית לא טרחו, נוח להם לבוא שוב ושוב".

וכשמדברים על נושא השבת אי אפשר שלא להזכיר את התפילה בבית הכנסת, וגם על הנושא הזה כתב הרב פיירמן ספר מיוחד.

והוא מבקש לציין סיפור המופיע בספרו: "מסופר על אמא שיצאה בימים של לפני מאה וחמישים שנה לקנות סידור לבן שלה שהגיע לגיל חמש ולמד לקרוא. המוכר הציג בפניה שני סידורים – האחד פשוט ודק בעשרה רובלים, והשני עב כרס, עם מפרשים והלכות ב-30 רובלים. אותה אישה לא התלבטה, אלא בחרה מיד בסידור ה... עבה. למוכר היא הסבירה: 'אתה יודע איך זה ילדים, הרי הם לא כל הזמן מתפללים, בחלק מהזמן מורטים ומושכים, והעמודים בוודאי ייקרעו. אם זה יהיה נטו סידור, אז הסידור עצמו ייקרע, והילד לא יוכל להתפלל את התפילות והברכות, אבל אם יהיו בו גם הלכות ודברים נוספים, אז גם אם הילד יקרע אותם – עמודי התפילות בוודאי יישארו'.

"אני חושב", מסיים הרב פיירמן, "שחשוב ביותר להשקיע בחינוך ילדים לתפילה ולהשקיע מסביב בלי סוף. כך גם אם בסופו של דבר לא הכל ייקלט, הבסיס בוודאי יישאר, וזה מה שחשוב".