חשמונאית ושמה עכסה / זאב ספראי  

כריכה רכה. 261 עמ'. 
חשבתם שאתם מכירים את סיפור החשמונאים?
תחשבו שוב...
בספר זה תגלו את עכסה, האחות הלא ידועה של החשמונאים, בסיפור מרתק הפורש את סיפורי החשמונאים מנקודת מבטה של עכסה,
נערה אמיצה חכמה ומנהיגה, שלא חששה לשנות את ההיסטוריה היהודית ואת גורל משפחתה.

פרופ' זאב ספראי כתב בעבר הרבה מאמרים וספרים למבוגרים על ארץ ישראל, אבל בספר הזה הוא "סבא זאב", סבא שמעביר את הידע שלו
בסיפור מרתק לילדים וגם למבוגרים.

"האם הסיפור אמיתי? ובכן סבא הוא סבא אמיתי, המלמד באוניברסיטה, ומספר לתלמידיו מה היה פעם בארץ ישראל. גם מולי וליאם הם נכדים
אמיתיים. ליאם היתה בת שבע כאשר שמעה את הסיפורים, ובינתיים היא גדלה כמובן. מולי היה בן חמש, והוא לא גדל יותר.
מולי היה חולה במחלת סרטן קשה, ממנה נפטר. המגבלות רק הציתו את דמיונו יותר ויותר, בשל חולשתו נמנע מהרבה משחקים רגילים,
וסיפור היה דרך הבילוי המועדפת עליו (גם על ליאם), וסיפורים מסבא על אחת כמה וכמה.
האם הסיפורים אמת? גם מולי וליאם שאלו, וסבא תמיד ענה בחיוך, הם יכולים היו להיות באמת.."
  הסיפור שלנו מתחיל במשפחה אחת בכפר מודיעין, לא רחוק ממודיעין של היום. העיר מודיעין של היום עוד לא הוקמה אז, והיו באזור הזה הרבה
כפרים קטנים ובכל אחד מהם כמה עשרות משפחות. אחת מהן היתה משפחת חשמונאי. אבא מתתיהו, כוהן מכובד, גבוה, פניו היו ללא קמטים,
כתפיו היו רחבות ועיניו קטנות. הוא הקפיד על המצוות, ואנשי הכפר ראו בו מנהיג שלהם. אשתו יהודית היתה אישה נמוכה ונמרצת מאין כמוה.
היא גידלה בהצלחה את חמשת הבנים שנולדו זה אחר זה, כל שנתיים בערך.
 
הבן הגדול היה יהודה, בן חמש־עשרה (בתחילת הסיפור, כמובן שבהמשך הסיפור הוא יגדל). הצעיר היה אלעזר, בן שנה וחצי - לכולם ע
יניים שחורות ושיער שחור כמו לאימא יהודית, וכתפיים רחבות כמו אבא. והיתה כמובן גם עכסה - ג'ינגית נמרצת, שערה תמיד אסוף בקוקו,
ועיניה ירוקות גדולות. עכסה היתה אחות? כן ולא, ולא כל כך. את עכסה הם מצאו. לא פחות ולא יותר. היה זה כשמתתיהו יצא עם שני בניו הגדולים
שמעון ויהודה ועם הבן הקטן יותר, יונתן אלעזר שהיה תינוק נשאר עם אמא בבית (אז הם היו רק ארבעה אחים, ויוחנן החמישי נולד אחר־כך).
הם הובילו את הצאן לאחד ההרים הרחוקים, ובדרך ראו עשן מיתמר מרחוק. שמעון היה הראשון שהבחין בעשן, והוא צעק: "אבא! אבא! אני רואה עשן!".
מתתיהו הסתכל תחילה בסקרנות ואחרי זה בקצת חשש, ואמר "אוי! אוי! העשן מגיע מהכיוון של הבית עם שני החלונות". זה היה בית ובו התגוררה משפחה
אחרת ששכחתי את שמה. מתתיהו התחיל לרוץ לכיוון הבית וצעק ליהודה: "תישאר עם הצאן!". יהודה רצה כמובן לרוץ עם אבא. ריח ההרפתקה עמד באוויר,
אבל אבא ציווה, ויהודה לא העז לזוז. שמעון לקח מהר את יונתן קל הרגליים, ורץ אחרי אבא.
 
הם עלו לראש הגבעה וראו מרחוק מראה, שלא ישכחו כל חייהם. הבית בער, וקבוצת פרשים לבושי בגדים שחורים דהרה מהבית והלאה. מתתיהו התקרב
אל הבית, בחשש. ואכן היה ממה לפחד. הבית היה שרוף כולו. בני חשמונאי התקרבו אל הבית. הבית היה ריק, כנראה שהשודדים לקחו את הבעל ואת אשתו
כשבויים או שהרגו אותם, איננו יודעים. מתתיהו הסתובב סביב הבית, וכשלא ראה אף אחד, אמר: "נחזור". שמעון היה די מבוהל, הוא עמד מרחוק ולא העז להתקרב,
אבל יונתן בכלל לא הבין - מה הבעיה? דווקא האש יפה ומעניינת. סכנה? הוא היה קטן מכדי לקחת דברים קטנים כאלה בחשבון. הוא התקרב אל הבית ואמר לאבא:
"היתה להם ילדה קטנה, שמה עכסה, איפה היא?" אבא לא כל כך הבין. "איפה היא? בטח נהרגה או נלקחה בשבי". אבל יונתן אמר: "לא! היא נורא