אריאל פייגלין , ל' בחשון תש"פ 28/11/19 09:37
"ההיסטוריה לעולם לא חוזרת על עצמה, אבל תמיד מתחרזת". הציטוט הזה מיוחס למארק טווין, והוא מתאר במדויק את הספר החדש 'ניצוצות של עתיד'. ביד אומן ובמלאכת מחשבת נשזרים זה בזה צוק איתן והמרד הגדול, הגליל וירושלים, ימי בית שני עם ימינו אנו. תקופות שונות, אנשים שונים, שיר אחד.
'ניצוצות של עתיד' הוא רומן הביכורים של צופיה בלומן, והיא מכוונת בו לבטן הרכה של כל ישראלי – האובדן. גיבורת הספר היא בחורה צעירה בשם יובל, שמתמודדת עם מותו של אהובה בעקבות פגיעה בצוק איתן. במקביל מוצגים דמויותיהם וחייהם של חנניה ותמר, שניים מתושביה של יודפת העתיקה, העיר שהייתה ראש חץ במאבק היהודי נגד הרומאים. יודפת הוחרבה עד היסוד כנקמה, וכדי שלא ליפול בידי האויב, לוחמיה בחרו להתאבד עד האחרון שבהם. ליתר דיוק - כמעט עד האחרון שבהם. האחרון בחר שלא להתאבד. הוא שכנע את חבריו להרוג זה את זה, אך הוא עצמו לא תכנן כלל למות באותה מערה חשוכה. הוא המתין עד ששאר הלוחמים ישכבו לרגליו בערימת גופות גבוהה ומדממת, ואז הניח את נשקו ויצא אל הרומאים. כך הפך מפקד המרד בגליל, המנהיג הנערץ מירושלים, לבוגד. כך הפך יוסף בין מתתיהו ליוספוס פלביוס. יוספוס, הנמסיס העתיק של גולי בית שני, נחשף בספר במערומיו. ההיסטוריון הדגול, האיש שרובנו מכירים משיעורי היסטוריה בעקבות הספר החשוב שכתב, מוצג כאדם שכל מטרתו היא לפאר את עצמו. או שלא? האם רק את יוקרתו האישית ראה לנגד עיניו או שמא האפשרות לתעד ולהנציח את תולדות עמו ומלחמותיו היא שהניעה אותו? כנראה שלעולם לא נדע. לא סתם עד היום דמותו החידתית מסעירה את דמיונם של היסטוריונים וסופרים.
לא סתם יובל, גיבורת הספר, יוצאת למסע בעקבותיו.הספר הוא רומן היסטורי לבני נוער בהוצאת ידיעות ספרים, וככזה מזכיר במבנהו ובסגנונו ספרים רבים אחרים מאותו ז'אנר. על ספקטרום שרווי בספרים וסופרים החל מאורנה בודרמן בשלל ספריה ועד לרם אורן (היו לא מעט רגעים במהלך הקריאה שנזכרתי ב'צעיף אדום' שלו) קשה מאוד להתבלט, אבל גם דריסת רגל היא הישג משמעותי. וכספר ראשון, 'ניצוצות של עתיד' עומד במשימה בכבוד.בלומן, היסטוריונית בהשכלתה, מגישה פה סיפור שהוא אומנם היסטורי בהגדרתו, אבל לפני הכול הוא סיפור אנושי. הוא הסיפור שלנו. האם טוב למות בעד ארצנו או שטוב לחיות בשבילה? מה הם הדברים ששווה להילחם למענם? עד כמה הכבוד, לאומי או אישי, הוא פקטור בחיים שלנו? או, במקרה הגרוע יותר, במוות שלנו?
דרך סיפור היסטורי ודמות שנויה במחלוקת בוחרת בלומן לספר את סיפורנו כעם, ולהציג בפני ילדינו את אותן הדילמות שמולן ניצב העם היהודי לאורך הדורות. בתקופת קום המדינה והאידיאלים הגדולים דומה היה כי יש תשובה מוסכמת לשאלות הללו, שהדרך ברורה. אבל התקופה הזאת כבר מזמן לא כאן, ובדורנו השאלות מתעוררות מחדש, ולכן החיבור לעבר חשוב מאי פעם. או, במילותיה של בלומן עצמה, "ההיסטוריה היא סיפור שקיים בכל מקום שעדיין מספרים אותו".
