8:27יעל שבח משתפת ומתחזקת

לדבריה, "יש כאן אמנם מכלול שכולל את הלאומיות והמשמעות שנסכנו לתוך המצב הזה, אבל בסופו של דבר זה סיפור של אישה שאיבדה את בעלה ומתמודדת עם החוסר הזה. כל התפאורה מסביב, במקרה הזה שלי היא לאומנית, אבל כל מי שחווה אובדן יכול להזדהות עם מה שכתבתי".

על תהליך הכתיבה היא מספרת, "התחלתי לכתוב על ההתמודדות שלנו, על החוויות והכאב, ממש בליל הרצח עצמו. זה הפך למקבץ כל כך גדול שראוי להיות ספר, רק כחצי שנה אחר כך. עד שעבדתי עליו לקח הרבה מאוד זמן. אבל הרגשתי שברגע שהוא יצא יש הקלה. סיימתי את החלק הזה, הגשתי את מה שהיה לי להגיש לעולם ואפשר לשחרר".

"הבנות הגדולות שלי ראו את הספר ולא הופתעו יותר מדי. הן מבינות שזו הדרך שלי. אני מרגישה שהילדים עטופים היטב, יודעים לספר על אבא גם במקומות הקשים וגם ברגעים היפים. השבת חגגנו יום הולדת 35 לרזיאל וכל אחד שיתף בחוויות. אני מאוד משתדלת להשאיר אותו נוכח אבל לא בצורה שתכביד על החיים שלהם".

יעל שבח פעילה מאוד כיום ברשתות החברתיות וכותבת טור שבועי בעיתון 'שביעי' ולדעתה המקום שיצרה לעצמה, אינו קשור כבר לרצח הנורא של בעלה. "אני חושבת שהמקומות שלי הציבוריים היום, לא קשורים למה שקרה. זה היה אולי הטריגר הראשוני. הנוכחות התקשורתית שלי כבר לא קשורה. אני לא כותבת רק על זה אלא על הכל. אני לא משתפת את כולם רק במקום של האלמנות שלי. אני מספרת על עצמי כאמא, כמתנחלת, כתושבת חוות גלעד, כבעלת תרנגולות. בתחושה שלי זה משהו מעבר".