שבעים פנים לתורה ח"א - השתלשלות המחלוקות מסיני | שלמה רוזנפלד

 

הגאון רבי יהושוע כהן שהפך למושג בעולם התורה, המפליא בבקיאות נדירה ושליטה מלאה בכל מכמני התורה, מגלה דעתו בספר 'כרם יהושוע' בו הוא טווה את עיקרי שיטתו ללימוד ושינון התורה הקדושה והפיכתה לקניין נצח ללומדיה:

"רבותי תאמינו לי "תורה לא בשמים היא", וכל אחד ואחד יכול לידע ולקנות את כל התורה כולה. לאחד זה קצת קשה ולאחרים קשה יותר, אבל בסופו של דבר, כל אחד מסוגל להגיע לזה בס"ד.

ובדידי הווה עובדא, לא אבותינו הגידו לנו, ולא קיבלתים עד מפי עד, אלא אני בעצמי היו לי תלמידים, שהיו להם כישרונות חלשים מאד, והיה להם זיכרון פחות מבינוני, ויש מהם שהיה להם זיכרון חלש ביותר, וב"ה גדלו והצליחו וגם עשו פרי, ואף אם הם לא יודעים את כל הש"ס, הרי יודעים לפחות חציו, והרי גם חצי הש"ס וכי מילתא זוטרא היא? הרי כל הון דעלמא אינו שווה אפילו אות אחת של התורה,  "וכל חפצים לא ישוו בה", ודבר ברור הוא, שכמעט כל אחד מסוגל להגיע לזה, והעיקר הוא שיהיה לו רצון"

הספר מעוטר בהסכמותיהם של גדולי ישראל   אשר כולם מציינים את חביבותם וכבודם לגדלות תורתו של המחבר: האדמו"ר מגור בעל ה'פני מנחם',  הרב שלמה זלמן אוירבך, מרן רבי יוסף שלום אלישיב, הרב שמואל הלוי וואזנר הרב בן ציון אבא שאול ראש ישיבת פורת יוסף, זצ"ל. 

.

בספר מפורשת דעתו הבוטחת והאחת של המחבר, בעל שנות ניסיון בהדרכת תלמידים ובחורי ישיבות שתחת הנהגתו "תורה לא בשמים היא" וכל אחד יכול. לא רק בעלי כשרון אלא גם תלמידים שנכונו בראש בינוני ואפילו חלש מסוגלים לידע חלקים נרחבים בש"ס מסכתות שלמות.

"אני מכיר אברך ממשפחה הגונה, שבשנות צעירותו היו חבריו מסתכלים עליו בביטול, כאילו אינו מסוגל לדעת ללמוד, כי לא היו לו כישרונות, וממילא לא היה לו שום ערך בעיניהם, והא בא אלי ואמר לי, כי לדעתו כבר אבדה תקוותו להיות ת"ח , אבל אעפ"כ 'נפשו חשקה בתורה' , ואולי יתרחש ניסא, והוא לא התבייש רק סיפר לי א כל החסרונות שלו, ישלו מוח חלש וזיכרון חלש מאד, וכשאמרתי לו את דרך הלימוד שלי, שביסודה מקובלת מגדולי ישראל, ובה למדו מימי קדם, קיבלה ממני, ואחר כמה שבועות כבר היקשה בכולל שלו קושיות עצומות, ושאר האברכים הסתכלו בתימהון , פתאום קם ומקשה קושיות כאלו, שאין הלומדים המופלגים יכולים להשיב עליהם"

 לומדי התורה בישיבות רגילים לעסוק בסוגיות הגמרא בעיון ולדקדק בכל מילה בדברי חז"ל, והעיסוק בדרך כלל הוא למדני.

ספרו החדש מנסה הרב אחיקם קשת, מחשובי אברכי ישיבת "מרכז הרב", לקלף מכל מילה ומכל משפט את עומק תוכן דברי הגמרא לפי פשוטם ולפי מהותם, והתוצאה מיוחדת במינה. 

הספר נועד להדריך ללימוד בעיון. לתת ללומד את היסודות שהוא צריך: ידע עיקרי ומסודר בסוגיות הבסיסיות - חזקות, ספיקות, קניינים, תנאי,שליחות וכו'. דרכי הלימוד - איך מוצאים את שורש המחלוקת, את מגדירים במדויק, איך חוזרים בצורה מועילה, איך מסכמים טוב, איך מסדרים סוגיה בשביל ללמדה.

והנאה מהלימוד - כל המהלכים מסודרים בהירים וברורים, ובסוף כל נושא ("שער") מתחדשת ללומד הבנה מחודשת שמאירה באור חדש את כל הסוגיה ומיישבת קושיות רבות.

לדוגמא, מקובל בעולם הישיבות לומר שלא יתכן שאמוראים נחלקו במציאות. זה כמובן נכון. אבל – מה הסיבה לזה? האם כל המחלוקות במציאות דומות זו לזו? האם יש לכלל הזה יוצאים מן הכלל? האם הראשונים הזכירו את הכלל הזה?

הספר מיועד לבחורי ישיבה, למי שעומד להיכנס לישיבה, וגם לבעלי-בתים שרוצים להעמיק ולטעום מהטעם המיוחד של לימוד בעיון.

התורה שבעל פה מעצבת את עולם ההלכה של עם ישראל לאורך אלפי שנים. לומדי התורה שבעל פה בכל הזמנים עוסקים בעיקר בעיון בתכניה של תורה זו בספרות הענפה מימי חז"ל ועד ימינו. בדרך כלל, עיסוק זה אינו מגיע לדיון מעמיק בשאלות היסוד של התורה שבעל פה: מהו מקורה של התורה שבעל פה? איזה חלק ממנה עבר במסורת מסיני ומהו החלק שאותו פיתחו החכמים במשך הדורות על פי שכלם והבנתם? מה היחס שבין המדרש לבין פשט הכתובים ומדוע לעתים נראה שיש סתירה ביניהם? מה היחס שבין פשט המשנה לבין הדרך שבה היא מוסברת בגמרא? כיצד התמודדו חכמי ישראל עם השינויים והתמורות שחלו במציאות במשך הדורות ובאיזו מידה השפיעו שינויים אלה על עולם ההלכה?אוצר הספרים, ידיעות ספרים, דברי שיר, אוצר הספרים, שיר דברי.

הספר "נִצחוני בנַי" עוסק בשאלות אלו ואחרות בתשומת לב, בעומק ובהרחבה, בשפה בהירה ומסודרת. בדומה לספרו "עד היום הזה – שאלות יסוד בלימוד תנ"ך", גם בספר זה עוסק הרב אמנון בזק בשאלות מורכבות מתוך פתיחות וכנות ואמונה גדולה בכוחם ובסמכותם של חכמי ישראל לאורך כל הדורות למצוא את הדרך לשימור ערכי התורה שבכתב במציאות המשתנה, תוך איזון בין מסורות לבין תמורות.

נִצחוני בנַי הוא ספר חובה ללומדי התורה שבעל פה המבקשים להתמודד באופן מעמיק וישיר עם שאלות היסוד בלימוד התורה שלהם.

הספר 'מסיני ועד ימינו' בוחן את היחס שבין ההלכה הכתובה ובין החיים היום-יומיים, הכוללים מערכת שיקולים רחבה שהיא מעבר לסעיף הקטן ההלכתי. הספר מברר את דרך פסיקת ההלכה ואת מעמדם של חיבורי הפסיקה החל מהתלמוד וה'שולחן ערוך' ועד דרך הפסיקה הראויה בימינו. לאור כך החיבור עומד על הקו הרצוף המקשר בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, ומפנה זרקור אל האופן שבו התורה שבעל פה מחברת בין המילה הכתובה ובין היישום המעשי שלה בכל דור ודור.

הספר מושתת על העיקרון שלפיו פסיקת ההלכה אינה תהליך המתקיים בתוך עולם משלו בלא להתחשב במגמות ובתהליכים הרוחשים סביבו. ההנחיה ההלכתית מושפעת משיקולים רבים, אשר יוצרים מערכת החלטות מורכבת. במהלך לימוד הספר יתוודע הקורא אל מרכיבי יסוד המלווים את פוסק ההלכה במלאכתו. כך, למשל, השפעתם של שיקולים ערכיים על אופן שמירת ההלכה; היחס שבין המסורת הכתובה למסורת החיה; הצורך להגיב לשינויים ולדינמיות בצורת החיים וההכרח בהבנה מורכבת של שני צדדי המטוטלת: חכמי ההלכה ותפקידם בפירוש דברי התורה וביישומם בכל דור ודור, ומולם הציבור וקבלתו את הפסיקה ואת המנהג בעולם המעשה.

הרב אוהד פיקסלר למד בישיבת הר עציון באלון שבות ומשמש כרב קהילה במזכרת בתיה.

הספר תורה שבעל פה מאת הרב יהושע ענבל, הינו חיבור מקיף עוסק בתורתם של חכמינן התנאים והאמוראים, ומטרתו לברר מבחינה היסטורית את קדמותה של התורה שבעל פה ואת הדרכים בהן נמסרה ונתחברה.

החיבור נוגע בנושאים רחבים ועמוקים, פונה לכל הקהלים, אינו נצמד להשקפה אחת, ונקודת מוצא אחת, אלא מציע את הדרכים השונות, ונוהג בהן באובייקטיביות ככל האפשר.

מוסד הרב קוק - ירושלים