כל אחד הוא יהלום | ציפי פינגלה

רַבִּי שְׁלֹמֹה קַרְלִיבָּךְ נָהַג לְהִסְתּוֹבֵב בְּכָל הָעוֹלָם וּלְהוֹפִיעַ עִם גִּיטָרָה. הוּא הָיָה שָׁר, מְסַפֵּר סִפּוּרֵי צַדִּיקִים וּמְלַמֵּד תּוֹרָה. כָּל אֶחָד בַּקָּהָל הִרְגִּישׁ שֶׁרַבִּי שְׁלֹמֹה אוֹהֵב אוֹתוֹ בִּמְיֻחָד. וְזֶה הָיָה נָכוֹן. רַבִּי שְׁלֹמֹה מַמָּשׁ הִקְדִּישׁ לְכָל אֶחָד מֵהַקָּהָל תְּשׂוּמַת לֵב מְיֻחֶדֶת. 

בַּסֵּפֶר הַזֶּה תִּקְרְאוּ סִפּוּרִים שֶׁמַּמָּשׁ לֹא יֵאָמְנוּ – עַד כַּמָּה רַבִּי שְׁלֹמֹה מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ לַעֲזֹר לַאֲחֵרִים. תִּקְרְאוּ עַל הַיַּלְדָּה הַחוֹלָה שֶׁרַבִּי שְׁלֹמֹה בִּקֵּר וְעָשָׂה הוֹפָעָה רַק בִּשְׁבִילָהּ בַּבַּיִת. תִּקְרְאוּ עַל הָאִישׁ שֶׁבִּזָּה אוֹתוֹ, אַךְ כְּשֶׁנְּזַקֵּק לְכֶסֶף – רַבִּי שְׁלֹמֹה נָתַן לוֹ אֶת כָּל הוֹנוֹ. תִּקְרְאוּ אֵיךְ נוֹתַר רַבִּי שְׁלֹמֹה בְּלִי כִּפָּה וּתְפִלִּין כְּשֶׁחָזַר מִבִּקּוּר בְּאֶרֶץ רוּסְיָה. אֲפִלּוּ עַל כּוּשִׁי מְסֻכָּן שֶׁהָרַב הֵעֵז לְחַבֵּק בְּבֵית הַכֶּלֶא וְגָרַם לוֹ לִבְכּוֹת וְלֶאֱהֹב יְסֻפַּר כָּאן, וְעוֹד וָעוֹד. 

רַבִּי שְׁלֹמֹה הֶאֱמִין בְּכָל לִבּוֹ שֶׁנְּשָׁמָה שֶׁל יֶלֶד הַרְבֵּה יוֹתֵר קְרוֹבָה לְהַשֵּׁם, כִּי הַחַיִּים עוֹד לֹא קִלְקְלוּ אוֹתָהּ וְגָרְמוּ לָהּ לְזַלְזֵל בַּשּׁוֹנֶה וּלְהִתְיָאֵשׁ מִן הָאַחֵר. רַבִּי שְׁלֹמֹה לִמֵּד שֶׁכָּל אָדָם הוּא יַהֲלוֹם. אֲבָל הַיַּהֲלוֹמִים הֲכִי מְאִירִים בְּעֵינָיו הָיוּ תָּמִיד הַיְּלָדִים. יַהֲלוֹמִים מְבֻגָּרִים לִפְעָמִים מְכֻסִּים בְּהַרְבֵּה שְׁכָבוֹת שֶׁל לִכְלוּךְ, וְקָשֶׁה לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר שֶׁלָּהֶם. אֲבָל יַהֲלוֹמִים יְלָדִים מְאִירִים בְּאוֹר חָדָשׁ וּבָהִיר לְגַמְרֵי.

152 עמ'