ארבעה טורים שירת דבורה 12 כרכים בינוני | מהדורת מרקוביץ

מהדורה זו - מטרתה לסייע למתפלל לשפוך שיחו לפני ה', והיא שהנחתה אותנו בענייני הנוסח, העיצוב והביאור. הביאור נכתב על ידי אהרן גלצר והמבואות לפיוטים נכתבו על ידי הרב אליהו לפשיץ. 

נוסח הסליחות הוא הנוסח המקובל בדפוסים. 

עיצוב הסליחות נועד לאפשר למתפלל חוויה שלמה של עמידה לפני ה' ויכולת לשפוך לבו לפני א-ל מלך רחום וחנון. הסליחות מורכבות מיחידות שונות, ובכל אחת מהן חלוקה פנימית בין רכיבי היחידה. הקפדנו לתת לכל יחידה את המקום שלה: אוספי הפסוקים אינם מובאים ברצף אחד אלא כל פסוק בנפרד עם מקורו; הפיוטים מחולקים לבתים ובכל בית מספר שורות - הפרדנו בין בית לבית, הקפדנו לא לפצל בית בין עמודים שונים, והקפדנו במידת האפשר שכל שורה בפיוט תיכתב בשורה אחת נפרדת; הדגשנו את מרכזיותן של י"ג מידות הרחמים. השתדלנו לתת למתפלל אפשרות לשמוע את המוסיקה שבה נכתבו הפיוטים, ושבה מחבר הסליחות ערך את יצירתו.

הביאור הוא ביאור מלא הממיר את הפיוטים לעברית בת זמננו. ברור לנו שאין צורך בביאור מלא, וחלק מהפיוטים מובן אף ללא הביאור, אך כיוון שמהדורה זו מיועדת לקהלים שונים, ראינו לנכון לתת ביאור רציף. הביאור אמור להיות מדויק, ולכן הקפדנו שכל תוספת ביאור שאינה המרה מילולית של דברי הפייטן תוקף בסוגריים. בתוך סוגריים מרובעים מופיעות מילים המשתלבות ברצף הקריאה, בדרך כלל אלו מילות קישור נצרכות; בתוך סוגריים עגולים מופיעות מילים שאינן חלק מרצף הקריאה, בדרך כלל מדובר בביאור המסביר את התרגום או את המשמעות העומדת מאחורי המילים, ולעתים מדובר במילות ביאור המסבירות מי הם האומרים את המשפט הבא. ידוע לנו שיש אפשרויות שונות לפרש את כוונת הפייטנים - כדי לסייע למתפלל הכרענו תמיד כאחת האפשרויות, והרשות נתונה לכל אחד ואחד להוסיף פירושים כרצונו.

לכל אחד מהפיוטים הוספנו פתיחה המציגה את נושא הפיוט. הפתיחה מאפשרת למתפלל להבין את נושא הפיוט, הבנה המיועדת להעצמת הכוונה.

הפיוטים מלווים בהערות המציינות את המקורות בתנ"ך ובספרות חז"ל ששימשו מקור השראה לפייטנים. חלק מההערות מסבירות את הביאור.

מהדורה חדשה של מכילתא בעריכת הרב דן בארי , מדרש התנאים על ספר שמות מבית מדרשו של רבי ישמעאל, הבנוסח מתוקן לאור המחקר – ניקוד כלשון חכמים, פיסוק וחלוקה לשורות, השלמת פסוקים ופירוש למילים הקשות, בעיקר היווניות והלטיניות לאור המחקק וכתבי יד שנמצאו בגניזה.

המכילתא מכניסה אותנו לעולמם של חכמינו. מתיקות השפה, עירוב האגדה וההלכה, אהבת ישראל ואהבת הארץ העולים ממנה, מספקים טעימה אמיתית של "תורת ארץ ישראל", שהרב קוק ציפה לתחייתה.

בתקופת בית שני התורה שבעל פה נמסרה בשני ערוצים, המדרש והמשנה. במדרש הובהרו מילות הפסוקים ומשמעותן ההלכתית, ונלמדו הדינים על פי "המידות שהתורה נדרשת בהן".

בתקופה רבת התהפוכות שאחרי חורבן הבית, ביבנה ובגליל, למדו והרחיבו את המשנה ואת המדרש. בימי רבי יהודה הנשיא ובדור שאחריו כבר היו גופי תורה שבעל פה ערוכים, וכעבור זמן נכתבו והיו לחיבורים המוכרים לנו: המשנה והתוספתא, ומדרשי התנאים על ארבעה חומשים. המדרשים פותחו בגישות שונות בשני בתי מדרש: של רבי ישמעאל ושל רבי עקיבא. בדורות הבאים תלמידי החכמים התמקדו בדיונים על המשנה ומקבילותיה, ועיקרם נערך והיה לשני התלמודים: תלמוד ארץ ישראל, ׳הירושלמי׳, והתלמוד הבבלי. הלימוד בתלמוד הבבלי הפך להיות הלימוד העיקרי, ואילו את מדרשי התנאים למדו רק יחידים ועותקיהם התמעטו. עם הופעת הדפוס יצא לאור מה שנשמר מהם.

לצפייה בדפים לדוגמא לחץ כאן

כריכה קשה | 624 עמ'

הוצאת קורן ירושלים