גדולי האומה לילדי ישראל: הרבי שלנו - רבי מנחם מנדל שניארסון | נועם ושירה ונגובר

לנבוכי הדור | הרב אברהם יצחק הכהן קוק - הראי"ה
בעריכת הרב שחר רחמני 

"לנבוכי הדור"- אחרי שנים של צנזורה סוף סוף הספר יוצא לאור.

הספר "לנבוכי הדור" שהינו ספר עיון המזכיר מעט את ספרו של הרמב"ם "מורה נבוכים", יוצא לאור לראשונה כעת מאה שנים לאחר כתיבתו. לנבוכי הדור הוא חיבור מקורי של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (תרכ"ה-תרצ"ה 1935-1865), שנכתב בראשית המאה הקודמת בעיר בויסק שבליטא.

באותם ימים טרם עלה הראי"ה לארץ, אך על שולחנו כבר נחה ההצעה להתמנות לרבה של יפו. נראה כי חלק מן הטקסט אף נכתב לאחר החלטתו העקרונית לעלות ארצה. זהו אם כן חיבור שנכתב בחוץ לארץ אך ספוג כולו באווירה המאתגרת של ארץ ישראל. הוא עומד בתווך בין שתי תקופות חיים ובין שני סגנונות כתיבה של הראי"ה ומהווה עדות מרתקת לרצף המחשבתי שלו לאורך הזמן. סוגיות מטרידות, כמו תורה ומדע, היחס לכופרים ולכפירה ועוד רבות אחרות, נידונות כאן בהרחבה, ובחלק מהנושאים ניתן לראות את ניצני תפיסתו המורכבת כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתביו המאוחרים בארץ ישראל. מבחינה זו תורם לנבוכי הדור להבנה מעמיקה יותר של כתבי הראי"ה.

הספר "לנבוכי הדור"  מוגש בצירוף אחרית דבר הממקמת את החיבור על רצף כתביו של הראי"ה ומתחקה אחר גורלו של כתב היד הזה שלא היה מוכר עד השנים האחרונות.

מהדורה זו  של לנבוכי הדור נערכה על ידי הרב שחר רחמני, שלמד ומלמד את תורתו של הרב קוק זה שנים רבות ושקד על כתב היד בשנים האחרונות.

התעלומה שמאחורי הספר:

הועדה שהוקמה לאחר פטירת הראי"ה, להוצאת כתביו, כללה את 'לנבוכי הדור' ברשימת 30 כתבי היד בתחומי הלכה ומחשבת שהתכוונה להוציא לאור (ברשימה הוא נקרא 'מורה הנבוכים החדש') כפי שהעידו תלמידיו, מעולם לא הזכיר הרצי"ה את החיבור בשיעוריו, והדבר הותיר את תוכנו לוט בערפל. העובדה שהרצי"ה לא העניק שם/ מספר לכתבים מלמדת שכנראה לא התכוון להוציאו לאור כחיבור. כתב היד המקורי אינו נמצא כיום בידי היורשים, אלא, בידי מי שטוען שמצא זאת בגניזה. לידי הרב רחמני הגיע צילום של כתב היד, עליו עמל רבות בשנים האחרונות. במהלך העבודה, נגנב ממנו הקובץ והתגלגל לאינטרנט בשם שהעניק לו 'לנבוכי הדור'. מכון הרצי"ה שברשותו מיקרופילמים של הכתבים, פרסם בשנת תש"ע (2010) את הקובץ באופן חלקי תחת השם 'פנקס מתקופת בויסק'.

כעת מתפרסם כתב היד בשלמותו, עם הערות, הפניות, מפתחות ואחרית דבר עם ברור על נסיבות חיבורו, מאפייניו, המניעים לכתיבתו והסברים אפשריים לאי פרסומו.