ומתוק האור - נישואין | הרב שלמה לוונשטיין

תורת חובות הלבבות מאת רבינו בחיי ב"ר יוסף אבן פקודה בתרגום אבן תיבון מבואר בסגנון קל המכונה "לב טוב" עם מדור של אוסף הערות וביאורים ומבחר מפניני המפרשים הערות הנקרא בשם "פתחי לב".

תורת חובת הלבבות, המוכר יותר בשם "חובות הלבבות", הוא ספר מוסר פרי עטו של רבנו בחיי בן יוסף אבן פקודה זצ"ל. הספר,  חובות הלבבות, נכתב במקור בשנת 1080 בערבית ותורגם לעברית לראשונה בידי יהודה אבן תיבון בשנת 1161.

רבנו בחיי הבדיל בספרו בין "חובות האיברים", כלומר המצוות המעשיות המוטלות על היהודים, לבין "חובות הלב" - חובות ההכרה וההרגשה, שהן מצוות האמונה והדרישות המוסריות. הוא מדגיש שהאחרונות עולות בחשיבותן על הראשונות. על פי השקפתו, חובה על היהודי להאמין באל ולבטוח בו, לערוך חשבון נפש ולחזור בתשובה, אך מעל לכל, לאהוב את האלוהים.

הספר "תורת חובות הלבבות" מחולק לעשרה "שערים" (פרקים) שכל אחד מהם עוסק באחת מחובות הלב. השער הראשון - שער הייחוד, עוסק באמונה,  ואילו השערים האחרים עוסקים במוסר ומידות. השער הרביעי הוא שער הביטחון שסגולה ללומדו לרפואה, לפרנסה, לפחד, לעצבנות וכעס.

​ספרו המונומנטאלי של הרב הנזיר, רבי דוד כהן זצ"ל, במהדורה חדשה מהודרת ומנוקדת במלאת יובל שנים לפטירתו.

ספר "קול הנבואה",  הינו גולת הכותרת ביצירתו המופתית של הרב הנזיר.

תוספות במהדורה זו:

מנוקדת, קונטרס החסידות, נאומי פרס הרב מימון לרב הנזיר על הספר, מפתח מפורט.

"קול הנבואה" הוא  ספרו המרכזי של הרב הנזיר. בספר זה מנוסחים עיקרי שיטתו בדבר "הגיון העברי השמעי" - דרך המחשבה העברית, ששיאה הוא הנבואה. זו אלטרנטיבה לדרך המחשבה המערבית הפילוסופית.

הספר קול הנבואה מתחלק לשלשה חלקים:

חלק ראשון - ההגיון השמעי בפלוסופיה הדתית בישראל

חלק שני - ההגיון התורני השמעי, במידות שהתורה נדרשת בהן

חלק שלישי - ההגיון הסודי השמעי, בחכמה הפנימית.

החלק הראשון בספר סוקר את הפילוסופיה העברית לדורותיה, בהשוואה למקורות פילוסופיים כלליים, כדרכו של המחבר.

החלק השני הוא סקירה של תורת הסוד לתולדותיה.

החלק שלישי הוא נספח קטן וממצה של ​​שיטת המחבר בדבר ספירת הבינה, העומדת ביסוד ההגיון העברי השמעי. 

הספר שבידינו הוא חלק קטן מה המתוכנן. כתיבתו נמשכה לכל אורך חייו הבגרות של הרב הנזיר. הכתיבה התעכבה פעמים רבות, בעיקר בעקבות המלאכת העריכה של ספרי אורות הקודש, שנמשכה גם היא שנים רבות ולא הסתיימה במלואה.

בסוף ספר "קול הנבואה" מודפסת קבוצת מאמרים בשם: "שבחי קול הנבואה" ובהם גדולי חכמי הדור עומדים על ייחודו של ספר קול הנבואה.