יד מלאכי - כללי התלמוד, הפוסקים, הדינים | הוצאת מישור

 

הגאון רבי יהושוע כהן שהפך למושג בעולם התורה, המפליא בבקיאות נדירה ושליטה מלאה בכל מכמני התורה, מגלה דעתו בספר 'כרם יהושוע' בו הוא טווה את עיקרי שיטתו ללימוד ושינון התורה הקדושה והפיכתה לקניין נצח ללומדיה:

"רבותי תאמינו לי "תורה לא בשמים היא", וכל אחד ואחד יכול לידע ולקנות את כל התורה כולה. לאחד זה קצת קשה ולאחרים קשה יותר, אבל בסופו של דבר, כל אחד מסוגל להגיע לזה בס"ד.

ובדידי הווה עובדא, לא אבותינו הגידו לנו, ולא קיבלתים עד מפי עד, אלא אני בעצמי היו לי תלמידים, שהיו להם כישרונות חלשים מאד, והיה להם זיכרון פחות מבינוני, ויש מהם שהיה להם זיכרון חלש ביותר, וב"ה גדלו והצליחו וגם עשו פרי, ואף אם הם לא יודעים את כל הש"ס, הרי יודעים לפחות חציו, והרי גם חצי הש"ס וכי מילתא זוטרא היא? הרי כל הון דעלמא אינו שווה אפילו אות אחת של התורה,  "וכל חפצים לא ישוו בה", ודבר ברור הוא, שכמעט כל אחד מסוגל להגיע לזה, והעיקר הוא שיהיה לו רצון"

הספר מעוטר בהסכמותיהם של גדולי ישראל   אשר כולם מציינים את חביבותם וכבודם לגדלות תורתו של המחבר: האדמו"ר מגור בעל ה'פני מנחם',  הרב שלמה זלמן אוירבך, מרן רבי יוסף שלום אלישיב, הרב שמואל הלוי וואזנר הרב בן ציון אבא שאול ראש ישיבת פורת יוסף, זצ"ל. 

.

בספר מפורשת דעתו הבוטחת והאחת של המחבר, בעל שנות ניסיון בהדרכת תלמידים ובחורי ישיבות שתחת הנהגתו "תורה לא בשמים היא" וכל אחד יכול. לא רק בעלי כשרון אלא גם תלמידים שנכונו בראש בינוני ואפילו חלש מסוגלים לידע חלקים נרחבים בש"ס מסכתות שלמות.

"אני מכיר אברך ממשפחה הגונה, שבשנות צעירותו היו חבריו מסתכלים עליו בביטול, כאילו אינו מסוגל לדעת ללמוד, כי לא היו לו כישרונות, וממילא לא היה לו שום ערך בעיניהם, והא בא אלי ואמר לי, כי לדעתו כבר אבדה תקוותו להיות ת"ח , אבל אעפ"כ 'נפשו חשקה בתורה' , ואולי יתרחש ניסא, והוא לא התבייש רק סיפר לי א כל החסרונות שלו, ישלו מוח חלש וזיכרון חלש מאד, וכשאמרתי לו את דרך הלימוד שלי, שביסודה מקובלת מגדולי ישראל, ובה למדו מימי קדם, קיבלה ממני, ואחר כמה שבועות כבר היקשה בכולל שלו קושיות עצומות, ושאר האברכים הסתכלו בתימהון , פתאום קם ומקשה קושיות כאלו, שאין הלומדים המופלגים יכולים להשיב עליהם"

 לומדי התורה בישיבות רגילים לעסוק בסוגיות הגמרא בעיון ולדקדק בכל מילה בדברי חז"ל, והעיסוק בדרך כלל הוא למדני.

ספרו החדש מנסה הרב אחיקם קשת, מחשובי אברכי ישיבת "מרכז הרב", לקלף מכל מילה ומכל משפט את עומק תוכן דברי הגמרא לפי פשוטם ולפי מהותם, והתוצאה מיוחדת במינה. 

הספר נועד להדריך ללימוד בעיון. לתת ללומד את היסודות שהוא צריך: ידע עיקרי ומסודר בסוגיות הבסיסיות - חזקות, ספיקות, קניינים, תנאי,שליחות וכו'. דרכי הלימוד - איך מוצאים את שורש המחלוקת, את מגדירים במדויק, איך חוזרים בצורה מועילה, איך מסכמים טוב, איך מסדרים סוגיה בשביל ללמדה.

והנאה מהלימוד - כל המהלכים מסודרים בהירים וברורים, ובסוף כל נושא ("שער") מתחדשת ללומד הבנה מחודשת שמאירה באור חדש את כל הסוגיה ומיישבת קושיות רבות.

לדוגמא, מקובל בעולם הישיבות לומר שלא יתכן שאמוראים נחלקו במציאות. זה כמובן נכון. אבל – מה הסיבה לזה? האם כל המחלוקות במציאות דומות זו לזו? האם יש לכלל הזה יוצאים מן הכלל? האם הראשונים הזכירו את הכלל הזה?

הספר מיועד לבחורי ישיבה, למי שעומד להיכנס לישיבה, וגם לבעלי-בתים שרוצים להעמיק ולטעום מהטעם המיוחד של לימוד בעיון.