לחנך בשמחה | הרב יצחק זילברשטיין

ראשית, הידיעה שאם הקב"ה שתל אותנו בדור זה, והעמיד אותנו בפני הניסיונות החינוכיים הקשים, ברור שיש באפשרותנו - המחנכים והמתחנכים גם יחד - לעמוד בכור-ההיתוך החינוכי.

ושנית, הכלל הקובע נחרצות שכל אדם המשקיע בילדיו, יזכה לשואב מהם לאחר מכן נחת-רוח שאין לתארה במילים.אז נכון שיש קשיים, ולפעמים הקשיים הם עצומים. אפס, מי שמוסר את כוחותיו על מנת לגדל את הדור הבא, יקבל את כל ה'חזרים'. הקשים לא יֶאֱרכו זמן רב. מהר מאוד תגיע תקופת ההנאה והנחת מהילדים. אשרי מי יודע את התיאוריה הזו, ועושה לעצמו חשבון פשוט במה כדאי להשקיע, והיכן להניח את מרכז-הכובד של החיים.

רק הוא יודע שכל ה'קריירות' למיניהן, אינן שוות אפילו כקליפת השום לְמוּל ההשקעה בילדים, למול ה'קריירה' של 'הורים משקיעים'. לְכוּ ושַאֲלו את מי שניסה. את מי שבין מראש, עוד לפני שחָבַק את ילדו הראשון, שאין קידוש-השם יותר גדול מאשר להתאמץ עד-אין-סוף ולהזיע על מנת להעמיד את הדורות הבאים, בקדושה ובטהרה.

הגוזלים הקטנטנים יִגְדְלוּ ויתפתחו, ויהפכו לאנשים העושים רצון קונים, וגם הם יְגַדלו ויחנכו את גוזליהם-שלהם לחפוץ בחיים האמיתייהם, וִיחַשְלוּם לעמוד מול כל נסיונות התקופה.

וכולם יחד, כחלק משרשרת הדורות, יקבלו עליהם עול מלכות שמים, בשמחה.