סידנא בבא סאלי לילדים | הרב אברהם אוחיון

בִּתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת, הֶחֱזִיק הַבַּבָּא סָאלִי דִּירָה בִּירוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ. בְּכָל שָׁבוּעַ, בְּיוֹם חֲמִישִׁי, הָיָה הַבַּבָּא סָאלִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם, לְקוֹנֵן בְּדִירָתוֹ עַל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה.

לְאֶחָד מִמְּקֹרָבָיו הִסְבִּיר, כִּי הוּא גּוֹלֶה מִנְּתִיבוֹת לִירוּשָׁלַיִם, כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה, שֶׁגָּלְתָה מִמְּקוֹמָהּ.

סִפּוּר זֶה אֵרַע בְּאֶחָד מִימֵי חֲמִישִׁי הַלָּלוּ. כְּנוּפְיַת גַּנָּבִים עָקְבָה אַחֲרֵי דַּיָּרֵי הַבַּיִת, וְהִבְחִינָה כִּי בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ – הַדַּיָּרִים אֵינָם מִתְגּוֹרְרִים בַּדִּירָה.

וְכָךְ, בְּיוֹם חֲמִישִׁי, פָּרְצוּ הַגַּנָּבִים לַדִּירָה, וְרוֹקְנוּ אֶת תְּכוּלָתָהּ. כָּל דְּבַר עֵרֶךְ שֶׁהָיָה בַּדִּירָה, הֻכְנַס אֶל תּוֹךְ שַׂק גָּדוֹל. הַגַּנָּבִים עָבְרוּ בֵּין מְגֵרוֹת הַמִּטְבָּח, וְשָׁלְפוּ מִשָּׁם סֶט סַכּוּ"ם מֻזְהָב, שֶׁנִּתַּן לַבַּבָּא סָאלִי בְּמַתָּנָה עַל יְדֵי אֶחָד מִמְּקֹרָבָיו. גַּם הַסֶּט הַזֶּה הֻכְנַס אַחַר כָּבוֹד אֶל הַשַּׂק.

וְאוּלָם, כַּאֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ הַגַּנָּבִים לְהִמָּלֵט עִם שְׁלָלָם, הֻפְתְּעוּ לְגַלּוֹת כִּי הֵם אֵינָם מוֹצְאִים אֶת פֶּתַח הַדִּירָה...

"מַה זֹּאת?!" נִבְהֲלוּ, "וַהֲלֹא הַדֶּלֶת הָיְתָה כָּאן! בַּקִּיר הַזֶּה!", אַךְ כְּכֹל שֶׁמִּשְּׁשׁוּ אֶת הַקִּיר, וְשִׁפְשְׁפוּ אֶת עֵינֵיהֶם, לֹא הִבְחִינוּ בְּדֶלֶת כָּלְשֶׁהִי...

לֹא יָדְעוּ הַגַּנָּבִים, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִמֵּא אֶת עֵינֵיהֶם, כְּעֹנֶשׁ עַל שֶׁהֵעֵזּוּ לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי.

וְהִנֵּה, כַּעֲבֹר שָׁעוֹת מִסְפָּר שֶׁל גִּשּׁוּשִׁים וּמִשּׁוּשִׁים, נִשְׁמַע קוֹל הַמַּפְתֵּחַ מִסְתּוֹבֵב בְּחוֹר הַמַּנְעוּל. בְּפֶתַח הַבַּיִת נִרְאֲתָה דְּמוּתוֹ הַמַּרְשִׁימָה שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי, מְלֻוֶּה בְּכַמָּה מִתַּלְמִידָיו.

הַבַּבָּא סָאלִי וְתַלְמִידָיו הִבְחִינוּ בִּכְנוּפְיַת הַגַּנָּבִים, הַמְּחַפֶּשֶׂת אַחַר פֶּתַח הַבַּיִת בְּבֶהָלָה, וְהַבָּבָא סָאלִי פָּתַח וְאָמַר: "לַשָּׁוְא אַתֶּם מְחַפְּשִׂים! לֹא תַּצְלִיחוּ לָצֵאת מִן הַבַּיִת, כָּל עוֹד לֹא תָשִׁיבוּ אֶת כָּל מַה שֶּׁנְּטַלְתֶּם לִמְקוֹמוֹ!"

הֵבִינוּ הַגַּנָּבִים כִּי עֵסֶק לָהֶם עִם אִישׁ קָדוֹשׁ, וּמִהֲרוּ לְהָשִׁיב אֶת הַחֲפָצִים הַגְּנוּבִים לִמְקוֹמָם. וְאוּלָם, כַּאֲשֶׁר נִגְּשׁוּ לָצֵאת דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת, הִתְבָּרֵר לָהֶם כִּי הִיא עֲדַיִן נֶעְלֶמֶת מִפְּנֵיהֶם...

הַבַּבָּא סָאלִי הִתְבּוֹנֵן בַּגַּנָּבִים הַמְּבֹהָלִים. "כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא הֶחֱזַרְתֶּם הַכֹּל!" אָמַר לָהֶם.

"הֶחֱזַרְנוּ הַכֹּל! כְּבוֹד הָרַב!" יִבְּבוּ הַגַּנָּבִים.

"חַפְּשׂוּ הֵיטֵב בְּכִיסֵיכֶם!" אָמַר הַבַּבָּא סָאלִי.

וְאָז הִכְנִיס אַחַד הַגַּנָּבִים יָדוֹ לְכִיסוֹ, וְשָׁלַף מִשָּׁם כַּפִּית מֻזְהֶבֶת, מִסֶּט הַסַּכּוּ"ם הַיָּקָר...

"הָשֵׁב אֶת הַכַּפִּית לִמְקוֹמָהּ!" הוֹרָה לוֹ הַבַּבָּא סָאלִי.

הַגַּנָּב מִהֵר לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי הַבַּבָּא סָאלִי, וְרַק אָז, מָצְאוּ הוּא וַחֲבֵרָיו אֶת הַדֶּלֶת וּמִהֲרוּ לְהִמָּלֵט בַּעֲדָהּ הַחוּצָה...