ספר הכוזרי תרגום יהודה אבן תיבון עם הפירושים קול יהודה ואוצר נחמד

תרגום חדש ומדויק של ספר הכוזרי מאת הרב יצחק שילת, ראש ישיבת "ברכת משה" מעלה אדומים.
כולל חילופי גירסאות והערות ביאור קצרות למקומות קשים. הכוזרי הוא אחד מספרי היסוד של מחשבת ישראל,

אך התרגומים המצויים מקשים על לימודו. התרגום הקדום של ר' יהודה אבן תיבון קשה למדי להבנה לבני דורנו.

התרגום של ר' יהודה אבן שמואל נוח לקריאה, אך אינו מחויב דיו למקור הערבי.

ספר הכוזרי מריה"ל הינו אחד מספרי היסוד במחשבת ישראל

והינו  אחד הספרים הראשונים והעיקריים במחשבת היהדות  מן המאה הי"ב.

ספר הכוזרי נכתב במקור בשפה הערבית ובמהדורה זו התרגום נעשה ע"י הרב קאפח במירב הדיוק והנאמנות למקור. מובא גם המקור בערבית

התרגום הולם את השפה העברית המודרנית.

הרב הנזיר לימד שיעורים בספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי במשך שנים רבות לתלמידי ישיבת מרכז הרב. בשלושת הכרכים של החיבור מובא ביאורו המבוסס על שיעורים אלו: כרך א – שיעורים על מאמר ראשון ושני בספר הכוזרי, כרך ב – שיעורים על מאמרים שלישי ורביעי. כרך ג ואחרון – שיעורים על מאמר חמישי. נוסח הכוזרי הוא בתרגום רבי יהודה אבן תבון ז"ל על פי דפוס ויניציאה ה'ש"ז כפי שהורה הרב הנזיר למסדרי כתביו בצוואתו.

הכוזרי המבואר, על שלשת כרכיו, עם הפירושים של הרב הנזיר, הרב דוד כהן זצ"ל, מעשה אומן של חוקר ופילוסוף שהיה גם נזיר אלוקים, מקובל מופלא הנתון כולו בספירות העליונות של עולם המסתורין והקדושה.

פירושיו הנפלאים של הרב הנזיר זצ"ל לספר הכוזרי לריה"ל הם "שם דבר" בעולם המחשבה היהודית. לפנינו סיכום שיעורים שמטרתם הבנת המשמעות המילולית והרעיונית של הטקסט. הספר מכיל פירוש ענייני ומכלול שלם של שיטה הגותית כאשר ספר הכוזרי משמש לה כבסיס.

מורה נבוכים לרמב"ם בתרגומו של ר' שמואל אבן תיבון בתוספת ג' פירושים

התרגום הראשון של מורה נבוכים לעברית נעשה עוד בחייו של הרמב"ם בידי ר' שמואל אבן תיבון (~1160 - ~1230), שאף התייעץ עמו בעבודת התרגום שלו. התרגום נעשה בהזמנתם של יהודי פרובאנס ודרום צרפת. ר' שמואל בן תיבון היה נצר למשפחת מתרגמים ואף היה פילוסוף בעצמו. עם זאת, עיקר פרסומו הגיע לו בזכות תרגומו למורה נבוכים. 

הרמב"ם שיבח את עבודתו של אבן תיבון, ביאר את הביטויים עליהם נשאל, וייעץ לר' שמואל להימנע מתרגום מילולי ולהעדיף את השמירה על התכנים ורוח הדברים.

ר' שמואל סיים את עבודת התרגום בשנת ד'תתקפ"ד (1224), כעשרים שנה לאחר פטירת הרמב"ם. עבודתו הייתה מפעל חלוצי ותרגומו נחשב למדויק ולא חורג משפתו המקורית של הכתוב (זאת בניגוד מסוים להנחייתו של הרמב"ם עצמו, כך גם באשר לביטויים ספיציפיים עליהם שאל את הרמב"ם ולבסוף תרגמם באופן שונה מהצעת הרמב"ם). לצורך עבודתו נאלץ ר' שמואל להמציא מילים רבות שהיו חסרות באוצר המילים של העברית בימי הביניים. חלק מן המילים החדשות נגזרו משורשים עבריים קיימים, וחלקן הושאל מהערבית. לתרגומו צירף אבן תיבון נספח ובו "פירוש המילים הזרות" בו ביאר את המונחים הפילוסופיים בהם השתמש ושאת חלקם יצר בעצמו. גם מבנה המשפטים של אבן תיבון שומר במידה רבה על התחביר הערבי. בכך הניח אבן תיבון תשתית לשונית-פילוסופית בעברית עבור מחברים בדורות הבאים שנמשכו אחר תרגומו.

לשונו של אבן תיבון נחשבת לקשה ומסורבלת עבור הקורא העברי בן זמננו. כמו כן, על אף ההקפדה היתירה שלו על לשונו המקורית של הרמב"ם (וייתכן שגם בשל עובדה זו), היו שהאשימו אותו בחוסר דיוק. עם זאת, חשיבותו של תרגום זה גדולה ביותר הואיל וכמעט כל פרשני המורה מתייחסים לתרגומו של אבן תיבון, ולא למקור הערבי. הרוצה להבין את הפילוסופיה היהודית בימי הביניים יזדקק, גם אם בעל כורחו, לתרגום זה. התרגום זכה להדפסות ומהדורות רבות, החל מראשית עידן הדפוס ועד מחצית המאה העשרים.

הוצאת ברזני | כריכה קשה