תוספתא ותוספתא כפשוטה 12 כרכים | שאול ליברמן

הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל היה תל תלפיות לכל מבקש דבר ה' זו הלכה בדורנו. על שולחנו עלו השאלות הקשות ומביתו יצאה הוראה לכלל ישראל. אחד הנושאים שהתפתחו ביותר ביובל האחרון הוא התחום הרפואי. מערכת מורכבת שאין לדמותה לכל המושגים בתחום הזה שהיו לפני הפוסקים בדורות קודמים. הגרש"ז היה ידוע ביכולתו להבין את המציאות המתחדשת לעומקה ולכן פסקיו בנושא היו משמעותיים ומרכזיים. הריכוז של כתביו והוראותיו בנושא זה מהווה אפוא בשורה של ממש לכל הזקוקים ללימוד הלכות הרפואה ויפה עשה הרב לייזרזון שבחר להכניס את נושא הרפואה לסדרת הספרים "שולחן שלמה" ולא הסתפק בהכללתה תחת ערכי משנה בספרים שכבר יצאו על הלכות שבת ויום טוב.

נביא מהדיונים ההלכתיים העולים בספר:

ויכוח מעניין מובא בין הגרש"ז להרב פנחס אפשטיין זצ"ל, ראב"ד העדה החרדית, האם אדם שיכול לבקש משכנו להסיע חולה לבית החולים ולחסוך בזה קריאה לאמבולנס צריך לעשות זאת או שמותר לו להתקשר לאמבולנס כדי לא לגרום טרחה מרובה לשכן שיזדקק להשאר בבית החולים, המרוחק מביתו, כל השבת. דעתו של הגרש"ז הייתה שהשכן אינו חייב לטרוח אף שהחולה או בני ביתו יצטרכו לטלפן ולקרוא לאמבולנס.

במהלך הדיון עולות שאלות רבות כגון: האם חייב אדם לתת את המנורה שמאירה בביתו לשכן החולה כדי שלא יצטרך להדליק מנורה, אך הנותן ישאר ללא אור בביתו. מה רמת החיוב הממוני של בני משפחה עבור הצלת אחד מהמשפחה ועוד.

בין השאלות יש גם שאלות אתיות: רופא שצריך לכתוב מאמר מתחום ההלכה ורפואה כדי לקבל פרס או תואר. אזי  אם הוא עושה גם לשם שמים וגם עבור הפרס, הגרש"ז מגדיר שאין זה נקרא "קרדום לחפור בהם" וזה "מקצתו לשם שמים" ואם כותב לשם לימוד תורה ואחר כך מגיש אותה מותר לכתחילה.

מותר לצלם מספר לשם לימוד או שימוש אישי.

כמו כן יש כללים מתי מותר לעשות מחקר רפואי בקטנים.

לסיכום, זהו ספר מעניין ולמרות צורת העריכה הכוללת סוגים רבים ומגוונים של אותיות בגדלים שונים, הדברים בסך הכל מובנים ונוחים לשימוש.