תלמוד שוטנשטיין חולין ג' (ס"ג) - בינוני

חמישה חומשי תורה מבוארים מתוך כתב היד המקורי של תלמידי שד"ל - יעקב חי פארדו ויצחק פארדו, כפי שהתגלו בארון הספרים של צאצאיהם ויוצא כעת לאור במהדורה מהודרת.

שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה.

פירושו של שד"ל מהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.

הספר "חזון ומנהיגות" מציג את מחשבותיו של הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק על סיפורים ועל דמויות מן התנ"ך, החל בסיפורי יוסף וישיבת בני ישראל במצרים וכלה בסיפור מות משה רבנו על סף החזרה לארץ המובטחת. באמצעות פירוש מדוקדק של הפסוקים, ניתוחים מאירי עיניים של הדמויות וקריאה מלאת תובנות במדרשים ובפרשנות הראשונים לתורה, מבקשות המסות להציג את הבשורה העולה מסיפורי התנ"ך, בצד הבנת הלקח שהם מלמדים אותנו לגבי אירועי עבר והווה בתולדותיו של העם היהודי. ספר זה משלים את קודמו, "עמודו של עולם", העוסק באברהם אבינו. גדולתו של יוסף באה לידי ביטוי בשילוב של שני כוחות נפרדים המוציאים זה את זה: האחד- היכולת לערוך ניתוח לוגי ומדויק, להבחין בין עובדה לדמיון, הכוח לשמור על מגע עם המציאות, ותהא זו בלתי נעימה ככל שתהא,  והשני  הכוח לחלום, לבקש, לשאוף אל מה שהמציאות איננה מציעה".

משה רבינו זכה לקבל מעמד נשגב כאדון הנביאים לאחר שעלה להר סיני בפעם השנייה. אז נאמר לנו כי עור פניו קרן והן הפיצו אור. זה היה הזמן שבו נתקבע מעמדו של משה כאבי הנביאים. עד לרגע זה היו האבות גדולים ממשה. אך לאחר חטא עגל הזהב, משה הביע את נכונותו להקריב את עצמו למען העם, וזה היה הרגע שבו הוא התעלה לדרגה גבוהה יותר ונעשה לגדול שבנביאים, גדול גם מאלה שקדמו לו וגם מאלה שיבואו אחריו.

הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק (תרס"ג  תשנ"ג, 1993-1903) היה מן הבולטים שבאנשי ההלכה במאה העשרים והוגה דעות חדשני ומקורי ביותר. במשך יותר מארבעים שנה העביר הרב סולוביצ'יק את השיעור בתלמוד לבכירים שבין תלמידי ישיבת רבנו יצחק אלחנן שליד ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, וכן הרצה בפני קהלים מגוונים ביותר. בהרצאותיו ובחיבוריו הראה כיצד מציעות ההלכה וההגות היהודית כלים להתמודדות עם אתגרי החיים המודרניים, בעודו עומד בתוקף על שלמותה ועל עצמאותה של מחויבותו הדתית של היהודי.

חבורת תריג והעכבישים השחורים

 

תַּנְחוּם, רוּבִי, יִשְׂרָאֵל וְגָדִי הֵם חֲבֵרִים בְּלֵב וָנֶפֶשׁ. הֵם יְלָדִים רְגִילִים לְכָל דָּבָר, רַק שֶׁמִּדֵּי פַּעַם קוֹרִים לָהֶם דְּבָרִים מַמָּשׁ לֹא רְגִילִים. זֶה מָה שֶׁהָפַךְ אוֹתָם לַ’חֲבוּרַת־תַּרְיָג’.

מִבֵּיתוֹ שֶׁל שְׁמוּלִיק - חֲבֵרָם לַכִּתָּה שֶׁל תריג, נֶעֱלָם גְּבִיעַ כֶּסֶף עַתִּיק, אַךְ הַמִּשְׁטָרָה לֹא מַצְלִיחָה לְגַלּוֹת טְבִיעוֹת אֶצְבָּעוֹת שֶׁל פּוֹרְצִים. יַלְדֵי חֲבוּרַת־תַּרְיָג מִתְגַּיְּסִים לְפִתְרוֹן הַתַּעֲלוּמָה וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁהַגָּבִיעַ שֶׁנֶּעֱלָם, הוּא רַק פְּרִיט אֶחָד קָטָן מִתּוֹךְ מְזִמָּה גְּדוֹלָה.

בְּטֶהְרָאן:

בְּשָׁעָה 03:14 בַּלַּיְלָה נִשְׁמַעְתָּ אַזְעָקָה הַמַּתְרִיעָה עַל פְּרִיצָה לְמַעְבָּדָה צְבָאִית סוֹדִית. פָאיַיד - הַסּוֹכֵן הָאִירָאנִי מֻזְעָק לַמָּקוֹם וְנִשְׁלַח לְאַתֵּר אֶת הַפּוֹרְצִים הָעֲלוּמִים כְּדֵי לְנַטְרֵל אוֹתָם.

לִפְנֵי 371 שָׁנָה בְּלִיטָא:

בִּשְׁנַת ת”ח פּוֹתֵחַ הַקּוֹזָאק ‘בּוֹגְדַּן חְמֶלְנִיצְקִי’ בְּמֶרֶד אַכְזָרִי כְּנֶגֶד הַפָּרִיצִים וְהָאֲצִילִים הָעֲשִׁירִים וְעוֹשָׂה פְּרָעוֹת בִּיהוּדֵי אוּקְרָאִינָה, רוּסְיָה וְלִיטָא. יֶלֶד אֶחָד קָטָן מַצְלִיחַ לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ וּבְאַמְתַּחְתּוֹ אוֹצָר מִשְׁפַּחְתִּי הָעוֹבֵר מִדּוֹר לְדוֹר.

לְמִי שַׁיָּכִים ‘הָעַכְּבִישִׁים הַשְּׁחֹרִים’ וְעַל מִי הֵם מְאַיְּמִים? מַדּוּעַ בַּשְּׁכוּנָה שֶׁל תריג מְרַחֲפִים כָּל כָּךְ הַרְבֵּה רַחְפָנִים?

לָמָּה אָדוֹן לֶוִין – הָגְבִיר שֶׁל הַשְּׁכוּנָה – יָצָא בּוֹכֶה מִסְּנִיף הַבַּנְק? וְאֵיךְ כָּל זֶה קָשׁוּר לְסוֹדוֹת הַגַּרְעִין הָאִירָאנִי?