תניא ליקוטי אמרים חסידות מבוארת חלק ב'

ספר התניא (נקרא גם לקוטי אמרים או ספר של בינונים) הוא ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של החסידות הכללית.

הספר סוקר את נפש האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו לעבודת השם, תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים העומדים בדרך.

הודפס לראשונה בשנת תקנ"ז (1797) בסלאוויטא, על ידי מחברו - אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד.

הביאור נועד למתקשים בהבנת התניא. על מלאכת הביאור ניצח הרב אלטיין, שערך את סדרת הכרכים 'חסידות מבוארת'.

בספר, השני בסדרת התוועדות עם הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), עוד כארבעים פרקים מהתוועדויותיו של הרב ע"ה, האיש שלא ניתן להכניס לשום תבנית או משבצת. הפרק הראשון בספר מביא את ההתוועדות שקיים הרב ביום ההולדת האחרון לפני שניטל ממנו כח הדיבור, בה דיבר בפתיחות נדירה על פועלו לאורך השנים, על מה שעשה ומה שהיה רוצה לעשות.  

דבריו כתמיד קולחים, מרתקים, כנים וישירים וחודרים הישר אל הלב. הקריאה בפרקי הספר מחיה מחדש את מעמד ההתוועדות, ומאפשרת לרוחו הגדולה של הרב להמשיך לחיות ולהתקיים ו"לעשות אנשים" - בהתאם לשאיפתו ותקוותו העמוקה.

כריכה קשה | 241 עמ'