חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל

כריכה קשה

ספרי חבורת תריג

תַּנְחוּם, רוּבִי, יִשְׂרָאֵל וְגָדִי הֵם חֲבֵרִים בְּלֵב וָנֶפֶשׁ, וְהֵם יְלָדִים רְגִילִים לְכָל דָּבָר.

רַק שֶׁמִּדֵּי פַּעַם קוֹרִים לָהֶם דְּבָרִים מַמָּשׁ לֹא רְגִילִים…

כְּשֶׁתַּרְיָג בִּקְּשׁוּ לְהַחֲזִיר אֶת הַתְּפִלִּין הַמְּתֻקָּנוֹת לְדוֹקְטוֹר סַמוּאֶלְס, הֵם לֹא הֶעֱלוּ בְּדַעְתָּם שֶׁתּוֹךְ כַּמָּה שָׁעוֹת הֵם יַתְחִילוּ לְרַחֵף בֶּחָלָל… כְּדֵי לָשׁוּב בְּשָׁלוֹם, יֵאָלְצוּ תַּרְיָג לַחֲשֹׂף אֶת הַבּוֹגֵד הַמִּסְתַּתֵּר בְּ’אַלְפָא וִינְג’ וּלְפַעְנֵחַ אֶת טִיב הַקֶּשֶׁר הָאִירָאנִי שֶׁנָּע בֵּין טֶהֶרָן, רוּסְיָה וְתַחֲנַת הֶחָלָל הַבֵּינְלְאֻמִּית… הַאִם הֵם יַצְלִיחוּ?

הִצְטָרְפוּ לַהַרְפַּתְקָה הַסּוֹחֶפֶת שֶׁל ‘תַּרְיָג בְּתַעֲלוּמַת הֶחָלָל’.

בַּדֶּרֶךְ תִּפְגְּשׁוּ בְּסִפּוּרֵי צַדִּיקִים – שֶׁנְּהִירִים לָהֶם שְׁבִילֵי רָקִיעַ כִּשְׁבִילֵי נְהַרְדֶּעָא, בִּמְשָׁלִים וּבְמִדְרְשֵׁי חֲזַ”ל מַפְתִּיעִים.

נְחוּם, רוּבִי, יִשְׂרָאֵל וְגָדִי הֵם חֲבֵרִים בְּלֵב וָנֶפֶשׁ, וְהֵם יְלָדִים רְגִילִים לְכָל דָּבָר. רַק שֶׁמִּדֵּי פַּעַם קוֹרִים לָהֶם דְּבָרִים מַמָּשׁ לֹא רְגִילִים…

כְּשֶׁתַּרְיָג הֶחְלִיטוּ לְהִתְחַקּוֹת אַחַר הַפּוֹרְצִים שֶׁגָּנְבוּ מִסְמָכִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר קַרְדוּזוֹ, הֵם לֹא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּם שֶׁהֵם מַכְנִיסִים אֶת עַצְמָם לְהַרְפַּתְקָה שֶׁתְּאַלֵּץ אוֹתָם לְהִתְמוֹדֵד עִם סַכָּנוֹת בַּיַּבָּשָׁה, בָּאֲוִיר וּבַיָּם…

בַּחֲסוּת הַתְּבוּאָה הַגְּבוֹהָה שֶׁצָּמְחָה בַּשָּׂדֶה, הִתְקַדְּמוּ תַּרְיָג בִּזְחִילָה אִטִּית לְעֵבֶר הַמָּטוֹס הַקָּטָן. “זֶה נִרְאֶה שֶׁהֵם מִתְכּוֹנְנִים לְהַמְרָאָה!” קָרָא תַּנְחוּם בִּדְחִיפוּת. הֵם כְּבָר הָיוּ מַמָּשׁ קְרוֹבִים לַמָּטוֹס. “תִּתְכּוֹנְנוּ לְזַנֵּק פְּנִימָה לְתוֹךְ תָּא הַמִּטְעָן וּלְשַׁחְרֵר

אֶת הַפְּרוֹפֶסוֹר וּסנוֹבּוֹט!”

בִּסְפִירָה לְשָׁלֹשׁ, זִנְּקוּ אַרְבַּעַת הַיְלָדִים קָדִימָה. רוּבִי פָּתַח אֶת דֶּלֶת תָּא הַמִּטְעָן וְתַרְיָג קָפְצוּ פְּנִימָה. “הִנֵּה הַפְּרוֹפֶסוֹר!” קָרָא יִשְׂרָאֵל, וְהַיְלָדִים נִגְּשׁוּ אֶל מִשְׁטַח הָעֲגָלָה עָלָיו שָׁכַב הַפְּרוֹפֶסוֹר הָרָדוּם. “קָדִימָה, בּוֹאוּ נוֹצִיא אוֹתוֹ לִפְנֵי שֶׁהַמָּטוֹס יַמְרִיא!” הוֹרָה תַּנְחוּם וְתָפַס אֶת הַפְּרוֹפֶסוֹר בַּכְּתֵפַיִם. “יִשְׂרָאֵל, בֹּא תַּעֲזֹר לִי! רוּבִי, גָּדִי, תַּחֲזִיקוּ אוֹתוֹ בָּרַגְלַיִם!”

בָּרֶגַע שֶׁהֵרִימוּ הַיְלָדִים אֶת הַפְּרוֹפֶסוֹר, נִשְׁמַע רַעַשׁ טְרִיקָה וְחֹשֶׁךְ הִשְׂתָּרֵר בַּתָּא. “אוֹי לֹא! דֶּלֶת תָּא הַמִּטְעָן נִסְגְּרָה”, אָמַר רוּבִי. הַיְלָדִים הִנִּיחוּ אֶת הַפְּרוֹפֶסוֹר בַּחֲזָרָה עַל מִשְׁטַח הָעֲגָלָה וְהֵחֵלּוּ לְגַשֵּׁשׁ אַחַר יָדִית הַפְּתִיחָה שֶׁל הַדֶּלֶת. בָּרֶקַע נִשְׁמַע זִמְזוּם הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר וְהַמָּטוֹס הִתְחִיל לִרְעֹד קַלּוֹת…

“רַק אֲנִי מְאַבֵּד שִׁוּוּי מִשְׁקָל אוֹ שֶׁגַּם אַתֶּם?” שָׁאַל יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ. “חֲבֵרִים, הַמָּטוֹס מַתְחִיל בְּהַמְרָאָה!” עִדְכֵּן רוּבִי, וְאָכֵן, רַעַשׁ הַמָּנוֹעַ הִתְגַּבֵּר וְהַמָּטוֹס הָלַךְ וְצָבַר תְּאוּצָה. “אֲנַחְנוּ לְכוּדִים בְּתוֹךְ תָּא הַמִּטְעָן!” קָרָא גָּדִי בְּהִיסְטֶרְיָה. “תַּרְיָג! מָה עוֹשִׂים?!” “הַצִּילוּוּוּ!!!” זָעֲקוּ תַּרְיָג בְּתוֹךְ תָּא הַמִּטְעָן הֶחָשׁוּךְ, אֲבָל לֹא הָיָה מִי שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָם! הַמָּטוֹס כְּבָר הִמְרִיא וְהֵחֵל בְּטִיסָה מְהִירָה וצַעֲקוֹתֵיהֶם נִבְלְעוּ בְּרַעַשׁ הַמְּנוֹעִים…

מֵאוֹתוֹ רֶגַע, מַה שֶּׁהֵחֵל כִּפְרִיצָה תְּמִימָה לִכְאוֹרָה לְבֵיתוֹ שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר קַרְדוּזוֹ, הָלַךְ וְהִסְתַּבֵּךְ לִסְחַרְחֹרֶת אֵרוּעִים שֶׁסִּכְּנָה אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל תַּרְיָג וְשֶׁל כָּל אֶזְרְחֵי יִשְׂרָאֵל… 

וְתָכְנִית זְדוֹנִית שִׁתְחַלְתָּהּ לִפְנֵי כְּ-500 שָׁנָה בְּוֶנֶצְיָה, מַגִּיעָה לְסוֹפָהּ (הַטּוֹב?!) בְּמִדְבַּר יְהוּדָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל…

מִיהוּ אָסִיר 412 וּמַדּוּעַ הוּא כָּלוּא כְּשֶׁמַּסֵּכַת בַּרְזֶל מְכַסָּה אֶת רֹאשׁוֹ? מַהִי הַתָּכְנִית הַזְדוֹנִיתשֶׁל הַקַּרְדִּינָל קוֹנְסְטַנְטִינוֹס מִוֶּנֶצְיָה? מָה יֵשׁ בַּמִּסְמָכִים שֶׁל פְּרוֹפֵסוֹר קַרְדּוֹזוֹ וּמִי מְנַסֶּה לָשִׂים אֶת יָדוֹ עֲלֵיהֶם? מִי מַעֲלִים אֶת הַחֲפָצִים מִכִּיסֵי הַמְּעִילִים בַּכִּתָּה שֶׁל תַּרְיָג? וּלְאָן נֶעֱלַם אַנְטוֹנְיוֹ הַקָּטָן,הַאִם הוּא נֶחְטַף?

ספרי חבורת תריג

הצטרפו להרפתקה הסוחפת של 'תריג בתעלומת האי', בדרך תפגשו בעשרות סיפורי צדיקים, משלים ומדרשי חז""ל מפתיעים.

תנחום, רובי, ישראל וגדי הם חברים בלב ונפש, והם ילדים רגילים לכל דבר. רק שמידי פעם קורים להם דברים ממש לא רגילים...

כשבמהלך שיט כיתתי בנחל הירקון החלו לרדת גשמים עזים, הם לא ידעו שהעובדה שאין להם מטריה, זה הדבר האחרון שצריך להטריד אותם...

בְּעֹמֶק הַיָּם נֶאֶבְקוּ תַּנְחוּם, רוּבִי, יִשְׂרָאֵל וְגָדִי בַּגַּלִּים הַסּוֹעֲרִים. “בּוֹאוּ נִצְעַק, אוּלַי יִשְׁמְעוּ אוֹתָנוּ וּמִישֶׁהוּ יָבוֹא לַעֲזֹר?!” הִצִּיעַ תַּנְחוּם. “הַצִּילוּ!!! יֵשׁ כָּאן מִישֶׁהוּ??? שׁוֹמְעִים אוֹתָנוּ??? הַצִּילוּוּוּ!!!” הֵם קָרְאוּ.

אֲבָל צַעֲקוֹתֵיהֶם הַנּוֹאָשׁוֹת נִבְלְעוּ בַּגֶּשֶׁם וּבְרַעַשׁ הָרְעָמִים, וּמִמֵּילָא לֹא הָיָה אַף אֶחָד שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָם חוּץ מֵהַדָּגִים וְהַכְּרִישִׁים שֶׁבַּיָּם. הַגַּלִּים גָּבְהוּ מֵרֶגַע לְרֶגַע, וְהַסִּירָה הַקְּטַנָּה הִטַּלְטְלָה מִצַּד לְצַד. “תַּחְזִיקוּ חָזָק!!!” צָעַק תַּנְחוּם.

“הַכֹּל מִסָּבִיב רַק מַיִם! נִסְחַפְנוּ לְתוֹךְ הַיָּם הַתִּיכוֹן! פָּסַק רוּבִי, “בְּנַחַל הַיַּרְקוֹן אֵין גַּלִּים! הִגַּעְנוּ לַיָּם!” הַדְּבָרִים חִלְחֲלוּ לְלִבָּם שֶׁל יַלְדֵי הַחֲבוּרָה. רוּבִי הִמְשִׁיךְ בִּדְבָרָיו: “לֹא רוֹאִים כְּלוּם, אֵיזֶה עֲרָפֶל, וְאֵיזֶה קֹר!”

הַגֶּשֶׁם הָיָה סָמִיךְ וְרוֹעֵשׁ, הַגַּלִּים הָיוּ גְּבוֹהִים וְהָרְאוּת קָשָׁה מְאֹד. לְפֶתַע יִשְׂרָאֵל הִבְחִין שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁלְּפָנָיו רֵיק. “גָּדִי??? הוּא קָרָא, “גָּדִי לֹא כָּאן!!!” “מָה?” צָעַק תַּנְחוּם בְּנִסָּיוֹן לְהִתְגַּבֵּר עַל רַעַשׁ הַגֶּשֶׁם, “אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ!” “אֲנִי לֹא רוֹאֶה אֶת גָּדִי!” צָרַח יִשְׂרָאֵל בִּמְלֹא גְּרוֹנוֹ. “אַתָּה בָּטוּחַ???” שָׁאַל תַּנְחוּם וְסֵרֵב לְהַאֲמִין, “אֲנִי לֹא רוֹאֶה כְּלוּם! תַּרְיָג, תְּנוּ יָדַיִם!”

הַיְּלָדִים הוֹשִׁיטוּ יָדַיִם זֶה לְזֶה מִבַּעַד לָעֲרָפֶל וְהַגֶּשֶׁם הַכָּבֵד. הֵם הִרְגִּישׁוּ שָׁלוֹשׁ יָדַיִם נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ. “הַיָּד הַתַּחְתּוֹנָה הִיא שֶׁלִּי”, אָמַר תַּנְחוּם, “וְהַיָּד הָאֶמְצָעִית הִיא שֶׁלִּי”, הוֹסִיף רוּבִי, “וְהַיָּד הָעֶלְיוֹנָה הִיא שֶׁלִּי”, סִכֵּם יִשְׂרָאֵל. חָסְרָה יָד, הַיָּד שֶׁל גָּדִי. וּפִתְאוֹם הֵם הֵבִינוּ – הַגָּרוּעַ מִכֹּל קָרָה! וְהֵם צָעֲקוּ יַחַד בְּאֵימָה: “גָּ-דִ-י  נָ-פַ-לְ לַ-יָּ-ם!!!” גָּ-דִ-י-י-י-!-!-!”

בְּאוֹתוֹ רֶגַע, מַה שֶּׁהֵחֵל כְּשַׁיִט מְהַנֶּה בְּסִירַת מְשׁוֹטִים הָפַךְ לְהַרְפַּתְקָה מְלֵאַת תַּהְפּוּכוֹת…

וּמַה שֶּׁהֵחֵל לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים – בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַלֹּא נוֹדָע – מִתְחַבֵּר לְשַׁרְשֶׁרֶת אֵרוּעִים שֶׁמַּתְחִילִים בְּנַחַל הַיַּרְקוֹן, מַמְשִׁיכִים לְאִי מִסְתּוֹרִי, וּמִסְתַּיְּמִים בְּלֵב מִנְהֲרוֹת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי.

מִיהוּ ‘צֶפַע’, וּמַהִי הַמְּשִׂימָה שֶׁהוּא מְיַעֵד עֲבוּר סָעִיד הַקָּטָן? לְאָן מוֹבִילוֹת הַמְּגִלּוֹת הָעַתִּיקוֹת, שֶׁמֻּסְתָּרוֹת בְּתוֹךְ תֵּבַת אוֹצָרוֹת בְּאִי הַמִּגְדַּלּוֹר? מִי הֵם ‘לוֹבְשֵׁי הַגְּלִימוֹת’, וּמַהִי הַשָּׂפָה הַמְּשֻׁנָּה בָּהּ הֵם מְדַבְּרִים? הַאִם תַּרְיָג יַצְלִיחוּ לְהִתְמוֹדֵד עִם הַסְּעָרָה אֵלֶיהָ נִקְלְעוּ בְּלֵב הַיָּם? וּמִיהוּ הֶחָבֵר הַחֲמִישִׁי שֶׁמִּצְטָרֵף לַחֲבוּרַת תַּרְיָג?

הִצְטָרְפוּ לַהַרְפַּתְקָה הַסּוֹחֶפֶת שֶׁל ‘תַּרְיָג בְּתַעֲלוּמַת הָאִי’.

ספורי חבורת תרי"ג – הספר השני, עכשיו בספר מרתק הכולל 63 פרקים של הרפתקה סוחפת המשולבת עם ספורי צדיקים, משלים ומדרשי חז"ל מפתיעים.

תנחום, רובי, ישראל וגדי הם חברים בלב ונפש, והם ילדים רגילים לכל דבר.

רק שמידי פעם קורים להם דברים ממש לא רגילים...

כשבמהלך הטיול לנחל ערוגות ארע פנצ'ר בגלגל הטנדר, הם לא ידעו שהפנצ'ר זה הדבר האחרון שצריך להטריד אותם...

כריכה קשה | 345 עמ'

ספרי חבורת תריג

עֵדֶר סוּסִים שֶׁשּׁוֹעֵט בְּיַעַר הָעֵמֶק לוֹכֵד אֶת תְּשׂוּמַת לִבָּם שֶׁל תַּרְיָג וְסוֹחֵף אוֹתָם לְתַעֲלוּמָה חוֹצַת יַמִּים וְיַבָּשׁוֹת. יָאשָׁה וְסָאשָׁה, זוּג אִינְסְטֶלָטוֹרִים שֶׁמִּתְנַדְּבִים לְבַצֵּעַ עֲבוֹדוֹת בְּצַנֶּרֶת בֵּיתָהּ שֶׁל סַבְתָּא אֲזוּלַאי, פּוֹרְצִים לַמָּכוֹן הַגֵּיאוֹלוֹגִי, וְשׁוּלֶעם וּמְשׁוּלֶם יוֹצְאִים לְמַגְבִּית צְדָקָה עֲבוּר אָדוֹן כֹּהֵן חֲבֵרָם – שֶׁזָּקוּק לְנִתּוּחַ חֵרוּם בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית. מְזִמּוֹת זְדוֹנִיּוֹת וַעֲלִילָה הִיסְטוֹרִית בַּת לְמַעְלָה מִמֵּאָה שָׁנִים מִשְׁתַּלְּבוֹת לְהַרְפַּתְקָה סוֹעֶרֶת רַבַּת מַהְפָּכִים בַּיָּם, בָּאֲוִיר וּבַיַּבָּשָׁה. הִצְטָרְפוּ לַהַרְפַּתְקָה הַסּוֹחֶפֶת שֶׁל ‘תַּרְיָג בְּתַעֲלוּמַת הַזָּהָב’.

ספורי חבורת תריג מצוות עכשיו בספר מרתק הכולל 63 פרקים של הרפתקה סוחפת המשולבת עם ספורי צדיקים, משלים ומדרשי חז"ל מפתיעים. 

“תַּרְיָג לֹא הִתְכּוֹנְנוּ לְרֶגַע בּוֹ יִדָּלֵק הַפָּנָס שֶׁנִּרְאֶה הָיָה חֲצִי שָׁבוּר. הַמַּחֲזֶה הָיָה מַדְהִים. הַפָּנָס שָׁלַח עֶשְׂרוֹת אֲלֻמּוֹת אוֹר חַדּוֹת שֶׁהֵאִירוּ אֶת הַבּוּטְקֶה. כָּל אֲלֻמָּה בָּקְעָה מִנְּקֻדָּה אַחֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַפָּנָס. אֲלֻמּוֹת הָאוֹר נִרְאוּ כְּמוֹ פַּסִּים אֶלֶקְטְרוֹנִיִּים דַּקִּים דַּקִּים.

“וּוָאוּ!”, קָרְאוּ תַּנְחוּם, רוּבִי, יִשְׂרָאֵל וְגָדִי בְּיַחַד. הַמַּרְאֶה הָיָה מְהַפְּנֵט.

דְּמָמָה מְתוּחָה הִשְׂתָּרְרָה בַּבּוּטְקֶה שֶׁל חֲבוּרַת תַּרְיָג. יַלְדֵי הַחֲבוּרָה הֵבִינוּ בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁהֵם עָלוּ עַל מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל וּמִסְתּוֹרִי.

גָּדוֹל וּמִסְתּוֹרִי יוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁחָלְמוּ בִּימֵי חַיֵּיהֶם. מָה שֶׁהֵם לֹא יָדְעוּ זֶה, שֶׁבָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הֵם הִפְעִילוּ אֶת הַפָּנָס, מַעֲרֶכֶת אִתּוּר לַוְיָנִית בַּמַּרְתֵּף הַסּוֹדִי בְּרוּסְיָה הֵחֵלָּה לְצַפְצֵף בְּקוֹל. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵחֵל הַמִּרְדָּף הַגָּדוֹל…

מַדּוּעַ סוֹכְנִים מְסֻכָּנִים מֵרַחֲבֵי הָעוֹלָם מְנַסִּים לָשִׂים אֶת יְדֵיהֶם עַל הַפָּנָס הַמִּסְתּוֹרִי? וְעַד כַּמָּה הֵם מוּכָנִים לְהַרְחִיק לֶכֶת כְּדֵי לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ? אֵיךְ נוֹסְדָה חֲבוּרַת תַּרְיָג? הֵיכָן נִמְצָא הַבּוּטְקֶה הַסּוֹדִי שֶׁל הַחֲבוּרָה? כֵּיצַד הִכִּירוּ תריג אֶת סָבְתָא אָזוּלַאי? מִיהוּ ‘בְּיִשַׁי’ וּמָה הוּא זוֹמֵם לַעֲשׂוֹת לְיַלְדֵי הַחֲבוּרָה? מִיהוּ בַּעַל הַצְּלָלִית הַשְּׁחֹרָה שֶׁתָּמִיד מוֹפִיעַ בָּרֶגַע הַנָּכוֹן? וּמִיהוּ בֶּ-אֱ-מֶ-ת אָדוֹן וַרְשֶׁבְסְקִי?

הִצְטָרְפוּ לַהַרְפַּתְקָה הַסּוֹחֶפֶת שֶׁל ‘תַּרְיָג בְּתַעֲלוּמַת הַפָּנָס’.

בַּדֶּרֶךְ תִּפְגְּשׁוּ בְּעֶשְׂרוֹת סִפּוּרֵי צַדִּיקִים, מְשָׁלִים וּמִדְרְשֵׁי חָזָ”ל מַפְתִּיעִים.