445 עמ' | כריכה קשה

ספרית חוה - ספרי הרב אבינר 

עם פירוש הרב שלמה אבינר

פירוש מקיף על מורה נבוכים עפ"י שעורי הרב אבינר. בראש  כל פרק מובא תוכן הפרק ולאחריו פירוש מילה במילה ובתחתית העמוד ביאורים נוספים והרחבות.

423 עמ' | כריכה קשה

ספרית חוה - ספרי הרב אבינר 

בעריכת אריה לוי 

פירוש מקיף על מורה נבוכים עפ"י שעורי הרב אבינר.
בראש כל פרק מובא תוכן הפרק ולאחריו פירוש מילה במילה ובתחתית העמוד ביאורים נוספים והרחבות.

497 עמ’ | כריכה קשה

ספרית חוה - ספרי הרב אבינר 

המהדורה החדשה של הספר "מורה הנבוכים". מבית היוצר של "מפעל משנה תורה”, נעשתה על ידי צוות מומחים במשנת הרמב”ם, שהוציא לאור גם מהדורת מופת מבוארת של ספרו ההלכתי של הרמב”ם, "משנה תורה”. בפעם הראשונה מיום שכתב הרמב”ם את החיבור, יוצאת לאור מהדורה שלו המשלבת הן תרגום חדש מדויק וברור לקורא בן ימינו הן ביאור קצר השווה לכל נפש במטרה לחשוף את רעיונות היסוד והסוד שבו ולהנגישם לציבור בלשון עדכנית ובנאמנות לשיטת הרמב”ם. אף מי שמכיר את הספר יוכל לדלות ממנו פנינים ופתרונות למבוכותיו.

הביאור והמהדורה נעשו מתוך אמונה ומחשבה כי גם הקורא ה”נבוך” בן ימינו, האוחז במדע ובפילוסופיה ואינו מרפה מן התורה, יכול להתברך בהשראה מן הגישות העקרוניות שבספר, וכדרכו של הרמב”ם ניתנים בידו ראשי פרקים המסייעים לקורא להפיק מוסר דתי וידע תורני ופילוסופי גם בעידן השונה במהותו מזה שנכתב בו הספר.

הקורא בספר יגלה מה חשב הרמב”ם על "שמות קדושים” הכתובים בקמיעות (אלה אינם שמות קדושים אלא שקרים שרמאים המציאו ואנשים תמימים העתיקו), כיצד בדיוק נכתבו הלוחות ב”אצבע אלהים” ושמא זו אצבעו של משה רבנו, מה עושים עם תמונת העולם האריסטוטלית שהרמב”ם האמין בה (כדור הארץ במרכז וסביבו גלגלים) וכיצד ה”נבוך” בן ימינו, המאמין בתורה ובמדע, יכול לשאוב השראה מדרכו של הרמב”ם גם בעולם שונה משמעותית מזה שנכתב בו החיבור.

המהדורה נערכה תוך בחינת כתבי יד של הספר, ואף כתבי יד של טיוטת הספר בכתב ידו של הרמב”ם, שדפים מהם נמצאו בגניזת קהיר. כך למשל נתגלה משפט שלם בטיוטת הספר שאינו נמצא במהדורות הידועות ובאף כתב יד אחר. משפט אחר נמצא באחד מהתרגומים הקדומים. תעתיק של הטיוטה במקום הזה, לצד תצלום של הקטע, מובא בספר. מלבד זאת, בכמה מקומות כתבי היד העלו נוסחאות טובות יותר מן המקובל במהדורות הקיימות, ודוגמאות לכך נמצאות בהקדמה לספר.

בפעם הראשונה מיום שכתב הרמב"ם את החיבור, יוצאת לאור מהדורה שלו המשלבת הן תרגום חדש מדויק וברור לקורא בן ימינו הן ביאור קצר השווה לכל נפש במטרה לחשוף את רעיונות היסוד והסוד שבו ולהנגישם לציבור בלשון עדכנית ובנאמנות לשיטת הרמב"ם.

לספר נוספו שתי הקדמות מגדולי המומחים בעולם למשנת הרמב"ם: הרב נחום רבינוביץ' ראש ישיבת "ברכת משה" במעלה אדומים, ופרופ' מנחם קלנר.

הספר 'בירורי אמונות ברמב"ם' עוסק בשלוש הסוגיות היותר מרכזיות ב'מורה נבוכים' לרמב"ם: בריאת העולם, נבואה והשגחה. הפירוש בספר נכתב, הן תוך בירור אמוני מתוך בית המדרש, והן מתוך התבוננות עמוקה בעולם המחקר בניסיון לשלב ולהכריע במתח הקיים בין השניים בפירוש ל'מורה' בפרט ובמשנת הרמב"ם בכלל. תוך כדי העיסוק בסוגיות אלו, מחבר הספר מתייחס לסוגיות שונות וחשובות כגון: תחיית המתים, תורת הנס היוצא מגדר הטבע, תכלית המציאות, פעולתה של התפילה, ועוד. נוספו כמה נספחים מרחיבים את הדעת, בין היתר, על הבנת הפיזיקה והמטה-פיזיקה במשנתו של הרמב"ם ועל מסקנותיו של מרן הראי"ה קוק במורה נבוכים.

הרב יצחק שילת: "תועלתו של הספר גדולה לכל לומדי ה'מורה', בין בעולם הישיבות ובין באקדמיה, ולכל מי שרוצה להתבסם מתורתו העמוקה של מורה הדורות" 

הספר "מורה נבוכים" הוא ספר פילוסופיה חיבר הרמב"ם בערבית יהודית במאה ה-12. 'מורה נבוכים' הוא החיבור הפילוסופי החשוב והבולט ביותר בהגות היהודית בימי הביניים

התרגום החשוב ביותר לעברית מאז תרגומו של אבן תיבון נעשה על ידי הרב יוסף קאפח ונדפס לראשונה בשנת תשל"ב (1972) בהוצאת מוסד הרב קוק. במרוצת חייו תרגם וההדיר הרב קאפח עשרות ספרים, רובם של חכמי ימי הביניים ובראשם כתבי הרמב"ם. מהדורתו התבססה בעיקר על כתבי יד תימניים. מהדורה זו נחשבת למדויקת יותר מקודמותיה, אך נאמנותה ללשון הרמב"ם מקשה במקומות רבים על הקורא המודרני.

הרמב"ם החל לכתוב את מורה נבוכים בשנת ד'תתקמ"ז (1187), וסיימו עד שנת ד'תתקנ"א (1191). ספרו זה, הכתוב בערבית יהודית, נכתב במקורו עבור תלמידו - ר' יוסף בן יהודה. בספר מתווה הרמב"ם את הדרך לאדם "הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת.

ב"מורה נבוכים" פורש הרמב"ם את שיטתו בנושאים רבים ובהם: שלילת הגשמות מהאל, נבואה, השגחה, טעמי המצוות, תורת המדינה ובריאת העולם ומוסריות כלל אנושית. בכל הנושאים מטפל הרמב"ם באורח רציונלי, היינו, מציג הוכחות הגיוניות התומכות בטענותיו. הרציונליזציה של תוכני הדת היא אחד מסימני ההיכר הבולטים ביותר של מורה נבוכים.

מורה נבוכים בתרגום מדעי חדש של פרופסור מיכאל שורץ בהוצאת אוניברסיטת תל אביב המסתייע בתרגומים הקודמים. שפת התרגום מודרנית ונגישה יותר, כולל שימוש במושגים מודרניים במקום המקוריים. בספר הפניות לספרי עזר ומאמרים ביחס לכל פרק ועניין.

הספר "מורה נבוכים", הוא ספר פילוסופיה חיבר הרמב"ם בערבית יהודית במאה ה-12. 'מורה נבוכים' הוא החיבור הפילוסופי החשוב והבולט ביותר בהגות היהודית בימי הביניים

הרמב"ם החל לכתוב את מורה נבוכים בשנת ד'תתקמ"ז (1187), וסיימו עד שנת ד'תתקנ"א (1191). ספרו זה, הכתוב בערבית יהודית, נכתב במקורו עבור תלמידו - ר' יוסף בן יהודה. בספר מתווה הרמב"ם את הדרך לאדם "הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת .

ב"מורה נבוכים" פורש הרמב"ם את שיטתו בנושאים רבים ובהם: שלילת הגשמות מהאל, נבואה, השגחה, טעמי המצוות, תורת המדינה ובריאת העולם ומוסריות כלל אנושית. בכל הנושאים מטפל הרמב"ם באורח רציונלי, היינו, מציג הוכחות הגיוניות התומכות בטענותיו. הרציונליזציה של תוכני הדת היא אחד מסימני ההיכר הבולטים ביותר של מורה נבוכים.

במבוא לספר כותב הרמב"ם שבתוך הספר הוא טמן גופי ידע, שאותם הוא מבקש להסתיר מן הקורא הפשוט. הוא קורא למשכיל לנסות לפענח את סודותיו ולחשוף את הידע הנחשק המוסווה בתוך ספרו. לעומת משנה תורה ההלכתי, שבו ידע הרמב"ם לאסוף מקורות ידע ממכמני התלמודים ולגבש אותם למבנה ארכיטקטוני מסודר, עושה הרמב"ם במורה נבוכים את הפעולה ההפוכה, ומפזר נושאים באופן מכוון בחלקים השונים של ספרו, באופן שרק מי שיש לו בקיאות מעמיקה בספר, יכול לגבש את תפיסת הרמב"ם לגבי נושאים שונים.

מורה נבוכים לרמב"ם בתרגומו של ר' שמואל אבן תיבון בתוספת ג' פירושים

התרגום הראשון של מורה נבוכים לעברית נעשה עוד בחייו של הרמב"ם בידי ר' שמואל אבן תיבון (~1160 - ~1230), שאף התייעץ עמו בעבודת התרגום שלו. התרגום נעשה בהזמנתם של יהודי פרובאנס ודרום צרפת. ר' שמואל בן תיבון היה נצר למשפחת מתרגמים ואף היה פילוסוף בעצמו. עם זאת, עיקר פרסומו הגיע לו בזכות תרגומו למורה נבוכים. 

הרמב"ם שיבח את עבודתו של אבן תיבון, ביאר את הביטויים עליהם נשאל, וייעץ לר' שמואל להימנע מתרגום מילולי ולהעדיף את השמירה על התכנים ורוח הדברים.

ר' שמואל סיים את עבודת התרגום בשנת ד'תתקפ"ד (1224), כעשרים שנה לאחר פטירת הרמב"ם. עבודתו הייתה מפעל חלוצי ותרגומו נחשב למדויק ולא חורג משפתו המקורית של הכתוב (זאת בניגוד מסוים להנחייתו של הרמב"ם עצמו, כך גם באשר לביטויים ספיציפיים עליהם שאל את הרמב"ם ולבסוף תרגמם באופן שונה מהצעת הרמב"ם). לצורך עבודתו נאלץ ר' שמואל להמציא מילים רבות שהיו חסרות באוצר המילים של העברית בימי הביניים. חלק מן המילים החדשות נגזרו משורשים עבריים קיימים, וחלקן הושאל מהערבית. לתרגומו צירף אבן תיבון נספח ובו "פירוש המילים הזרות" בו ביאר את המונחים הפילוסופיים בהם השתמש ושאת חלקם יצר בעצמו. גם מבנה המשפטים של אבן תיבון שומר במידה רבה על התחביר הערבי. בכך הניח אבן תיבון תשתית לשונית-פילוסופית בעברית עבור מחברים בדורות הבאים שנמשכו אחר תרגומו.

לשונו של אבן תיבון נחשבת לקשה ומסורבלת עבור הקורא העברי בן זמננו. כמו כן, על אף ההקפדה היתירה שלו על לשונו המקורית של הרמב"ם (וייתכן שגם בשל עובדה זו), היו שהאשימו אותו בחוסר דיוק. עם זאת, חשיבותו של תרגום זה גדולה ביותר הואיל וכמעט כל פרשני המורה מתייחסים לתרגומו של אבן תיבון, ולא למקור הערבי. הרוצה להבין את הפילוסופיה היהודית בימי הביניים יזדקק, גם אם בעל כורחו, לתרגום זה. התרגום זכה להדפסות ומהדורות רבות, החל מראשית עידן הדפוס ועד מחצית המאה העשרים.

הוצאת ברזני | כריכה קשה